כאשר נוסעים עם אנשים שיש איתם חיבור טוב, לפעמים אפשר לדעת באופן אינטואיטיבי איפה רוצים ללכת ומתי, אפילו בלי מילים. כשצופים במשחקי כדורסל או כדורגל, לעיתים לפני שער מדהים, רואים עבודה קבוצתית באיכות גבוהה שכוללת מסירות מדויקות בין מספר שחקנים. שחקנים אלו משתפים פעולה באופן אינטואיטיבי, והאיכות של המשחק עולה. כשחושבים על כך, האינטואיציה לא פועלת רק אצל אדם אחד, אלא כל חבר בקבוצה פועל לפי אותה אינטואיציה, ומתקיימת הרמוניה קולקטיבית. ניתן לראות בכך עדות לכך שהמודעות לא שייכת לכל אדם בנפרד, אלא היא אחת, ומחוברת לכולם.
אם יש לך כישרון לציור, לפעמים אתה יכול לראות את הקו הבא שאתה הולך לצייר. יש גם שחקני כדורגל שמספרים שהם רואים קווים לבחירת מסירות או דריבלים בעיניים שלהם כאילו הם על קו לבן. אפילו אם לא רואים את הקווים הללו, יכולים לראות את קווי הבעיטה לשער. יש גם אנשים שעוסקים בעבודות יצירתיות שיכולים לראות רעיונות מעורפלים, כמו ענני מחשבות, ובזמן שנמשכים אליהם, רעיונות מתגבשים לכדי תמונה ברורה. תופעות אלו קורות בזמן של אין-מחשבה, כשהאדם במצב של אין-מחשבה. זאת אומרת, הוא רואה באמצעות עין פנימית, שהיא למעשה מצב של מודעות. זוהי התגלמות של אינטואיציה שמתרחשת בזמן העיסוק במשהו שמכירים היטב. כל עוד פועלים לפי מה שנראה לעין, מבוצע ביצוע איכותי.
כאשר יש לך עניין במשהו, אפילו בזמן שאתה הולך ברחוב, אתה יכול לראות פרסומות או מילים שקשורות לנושא שהתרכזת בו, והן יכולות להיראות בולטות או מוארות במיוחד. זהו רמז למשהו שיבוא אחרי זה. גם אז, אתה משתמש בעין פנימית כדי לראות את זה.
כאשר עוסקים בספורט, לפעמים חווים רגעים שבהם הזמן זורם לאט כמו בסלואו מושן תוך כדי צפייה בפלאי ביצועים איכותיים של עצמנו או אחרים. ברגע הזה, אנו נכנסים למצב של אין-מחשבה. אנחנו צופים במעשה שנעשה מתוך אין-מחשבה. כאשר האדם רואה משהו איכותי באמת, המחשבות עשויות להפסיק לרגע.
גם כאשר חווים אירועים מדהימים או תאונות, לעיתים הם נראים בסלואו מושן. ברגע הזה, המחשבות נעצרות לרגע, ומתרכזים במבט חד וממוקד על מה שמתרחש. גם אז, זו חוויה של אין-מחשבה.
כאשר יכולות הגוף משתפרות או נשארות ברמה גבוהה, ביצועים של אינטואיציה יהיו גם הם טובים יותר. כאשר אותו אדם מתחיל להתעייף, מהירות ואיכות התנועה יורדות, וההשראות שהיו נראות ברורות בהתחלה כבר אינן צצות. כלומר, אינטואיציה משתנה לפי מצב האדם והסביבה, לפעמים היא מופיעה ולפעמים לא.
מהירות ההבנה האינטואיטיבית שונה מאדם לאדם. בספורט או תחרויות שמחייבות החלטות מהירות, מי שמגיב מהר יותר, יש סיכוי גבוה יותר לנצח. מי שתגובתו איטית, בדרך כלל יפסיד.
אנשים שמבינים מהר יותר, בדרך כלל גם בעלי יכולות גבוהות יותר.
פעילויות שקטות כמו שמיעת מוזיקה שקטה, הליכה, אכילת אוכל עם תיבול עדין מקלות על שמירה על מצב תודעה יציב. לעומת זאת, חוויות מעוררות חושים רבות, כמו רעש, מידע מיותר, טמפרטורות קיצוניות, או טעמים חזקים, גוזלות את תשומת הלב שלנו.
גם בחיים עם ילדים ורעש, ישנם רגעים רבים שבהם אפשר להיות במצב של אין-מחשבה.
הימנעות מקשרים עם אחרים כדי להגיע למצב של אין-מחשבה היא אגו. הזמן לבד חשוב, אך אפשר גם להתאמן בהקשבה למחשבות בתוך שיחה עם אחרים. אין צורך לצאת להרים או יערות כדי להתאמן על זה, אפשר לעשות את זה גם בעולם המודרני.
אינטואיציה והשראות באות בדרך כלל כאשר אנחנו מתמקדים בעבודה רצינית וממשיכים בה לאורך זמן. יש תקופות שבהן השראות מגיעות ברצף. לעומת זאת, כאשר אנו הופכים לאדם אגואיסטי, האינטואיציה נעצרת. מחשבות המונעות על ידי תיאבון חוסמות את התודעה ומונעות מהאינטואיציה להיכנס.
כשהגב זקוף, האינטואיציה מתחדדת.
האינטואיציה היא באיכות גבוהה ומאוזנת. כשפועלים לפי האינטואיציה, האדם יכול להוציא את מירב היכולות שלו. בהתאם לפעולה בה עוסקים, ייתכן שנדרש אינטליגנציה או שזו לא תהיה דרישה, אך גם אם קשה ללמוד עם שולחן וקל ללמוד עם גוף, אדם שמוכשר בספורט ייחשף לאינטואיציה הקשורה לספורט. מנגד, אדם שמתקשה בספורט עשוי להיתברך באינטואיציה הקשורה למתמטיקה. מדענים, למשל, צריכים אינטליגנציה גבוהה, אך אינטליגנציה לבדה לא מספיקה – הם צריכים גם עניין בתחום ונכונות לעסוק בו, אחרת האינטואיציה לא תגיע.
כאשר מתמודדים עם הווייתם של דברים, ישנה אפשרות שיכולות חדשות ייפתחו.
סקרנות ואינטואיציה, אומנם מדובר במונחים שונים, אך מבחינה של “אני מזהה שאני מתעניין בזה”, גם סקרנות היא אינטואיציה. כלומר, לעקוב אחרי סקרנות זה לעקוב אחרי הכיוון שמצביע עליו התודעה. זהו הכיוון שבו האדם יוכל לממש את יכולותיו, או מה שדרוש לו כחוויות חיים.
סקרנות היא עניין טהור, כמו משחק מחבואים של ילדים. ברגע שהעניין מתעורר, ייתכן שראיית כסף או תועלת אישית תחשוף את התשוקה מאחוריו.
כאשר אדם נתקל בסיכון כלכלי, קשה לו לעקוב אחרי סקרנותו.
גם אם שמים לב לסקרנות, אם פחד מכישלון מונע את הצעד הבא, זו מחשבה שנובעת מהפחד להיפגע. זהו פחד שעשוי לנבוע מחוויות חמוצות מהעבר או מהאגו שנולד.
המקצוע הייעודי נמצא פעמים רבות בתחום תחביבים. לכן, טוב לעקוב אחרי הסקרנות. תחביבים אינם משהו שנכפה, אלא משהו שאדם ישלם עליו כדי לעשותו.
קשה להפסיק את מי שעוסקים במקצוע הייעודי שלהם. אפילו אם הסובבים אומרים להם להפסיק, הם לא מקשיבים. זהו עוצמת רצון כה רבה.
המקצוע הייעודי נמצא כאשר הפעולה מתאימה לאדם, ואז הוא יכול להתמקד בה. בזמן הזה, האדם נמצא ב-אין-מחשבה ומבורך גם באינטואיציה. לכן, העיסוק בזה מהנה. לעקוב אחרי האינטואיציה זה מהנה. שמחה זו אינה קשורה לתשוקה לרכוש, לרצון לשליטה או לרצון אישי – אלו דברים שהאגו אוהב.
ברגעים של צחוק, אדם נמצא ב-אין-מחשבה. לכן, זה כיף.
כשרוצים משהו, זה העניין שבו יש לאדם כשרון.
כשהאדם עוסק במה שהוא אוהב, המילה "מאמץ" אינה מתאימה. הוא פשוט שקוע בתשוקה לכך, בשמחה וב-אין-מחשבה.
כשהאדם עוסק במה שהוא אוהב, החיים עוברים במהרה. כאשר אדם עוסק במה שהוא שונא, הזמן עובר לאט.
כאשר עוסקים במקצוע הייעודי, לפעמים יש תחושת שליחות. אז מגיעה גם החוזקה להתמודד עם קשיים.
גם כשעוסקים במקצוע הייעודי, יש תקופות בהן לא רואים תוצאות. לא משנה כמה ארוכה תהיה התקופה הזו, אם מדובר במקצוע הייעודי, לא מוותרים. כי עוקבים אחרי הדחף האינטואיטיבי שמופיע ברגע זה, והעשייה מביאה סיפוק ושמחה, ללא רצון לתגמול. לכן, אין אכזבה ואין אובדן מוטיבציה. מנגד, כאשר יש רצון לתגמול, אם אין תוצאות, ייתכן שהאדם ירגיש אכזבה במקום כלשהו.
יש לימוד מהנה ויש לימוד שאינו מהנה. הראשון הוא כאשר עוקבים אחרי סקרנות, והשני הוא כאשר עושים משהו שלא רוצים לעשות. הראשון מצריך למידה אוטונומית ונשאר בזיכרון בקלות, בעוד שהשני הוא ההפך.
האדם אוהב את עצמו כאשר הוא עוסק במה שהוא אוהב, ובזמן הזה יוצא ממנו פרואקטיביות, הוא יוצר חברויות בקלות ומצלם הרבה יותר תמונות.
כשהאדם עוסק בתחום שהוא טוב בו, המחשבות זורמות מהר יותר, והאינטואיציה זורמת. מנגד, כשעוסקים במשהו שלא מתאים, המחשבות מתמוססות והופכות לאטות.
ברגע שמתרחץ, נמצא ב-אין-מחשבה וזה קל יותר לקבל רעיונות.
בזמן שיחה עם אנשים, כאשר מגיעה חבילה, או כאשר עוסקים במחשבות ומרגישים צורך לפתע ללכת לשירותים, כל מיני רגעים פשוטים כאלה יכולים להיות הרגעים בהם עוצרים או בהם רעיונות חדשים צצים מיד.
בבוקר, כשהאדם קם, אין רעש במוח, ולכן זו תקופה שמתאימה לעבודות שדורשות מחשבה. בניגוד לכך, בלילה, אחרי הרעש של היום, המוח עייף והריכוז נמוך.
גם בבוקר או אחרי שינה בצהריים, לאחר שקמים, רעיונות צצים בקלות, לכן כדאי לחשוב על הבעיה לפני השינה. אז בזמן השינה, המוח מתארגן.
הרעיונות וההברקות שמגיעים מהאינטואיציה נעלמים מהר כמו חלום. כדאי לרשום אותם מיד.
כאשר עוסקים במלאכה ב-אין-מחשבה, מגיע רגע שבו האינטואיציה אומרת שאין עוד מה לעשות, וזה הרגע שבו העבודה נגמרת. אבל למחרת, כאשר מסתכלים שוב, אולי יראו משהו חדש לעשות.
המחשבה לא יכולה לעסוק בשני דברים בו זמנית. אם רוצים להוציא את מירב היכולת ברגע נתון, כדאי להתרכז בדבר אחד.
גם כשעובדים ב-אין-מחשבה, עדיין משתמשים במחשבה. אך אם תלויים יותר מדי במחשבה, התוצאה תהיה ישנה ולא אינטואיטיבית. זה יגרום לשעמום באמצע העבודה, וייתכן שירצו להפסיק.
כל אדם נמצא במצב שבו יש דברים שעליו ללמוד או לעשות, והמצב הנוכחי מעביר לו את השיעור הזה. יש כאלה שמבינים את זה כבר ברגע, ויש כאלה שיבינו זאת מאוחר יותר. יש גם כאלה שלא מבינים כלל וממשיכים לחוות את אותם מצבים שוב ושוב. ככל שהקשר עם האגו חזק יותר, יהיו יותר תחושות של חוסר שביעות רצון והכחשה של המצב הנוכחי. ככל שהקשר לאגו מתפוגג, רואים את המצב מתוך נקודת מבט של מה הוא מנסה ללמד אותנו.
לעיתים דלתות החיים נסגרות. זהו פרק זמן שמביא עמו למידה מתוך התודעה. אז לא יתפתח דבר החוצה, והדלת לא תוכל להיפתח על ידי עצמו. מה שניתן לעשות בזמן הזה הוא להמתין עד שהיא תיפתח באופן טבעי ולהתכונן לרגע שבו היא תיפתח. ברגע שהתכוננת, הדלת תיפתח.
כאשר הרושם הראשון בסביבה חדשה הוא "הגעתי למקום מוזר. זה לא המקום שלי," ולא ניתן לעזוב את המצב מיידית, זה יכול להפוך לתקופה של התפתחות גדולה במובנים רוחניים או אחרים.
מי שמתייחס להפסיק באמצע כאל בריחה, נתון לכלא של מחשבה על הצלחה או כישלון. בגלל זה הוא מתקשה לנקוט צעד קדימה כאשר הוא מנסה משהו חדש. האגו פוחד מאיבוד ביטחון עצמי או פגיעה בכבוד. במצבים כאלה, כדאי לבדוק בצורה ניסיונית אם זה מתאים לנו. כך, גם אם זה לא מתאים, תוצאה של הניסוי תאפשר לנו להפסיק בקלות. כשנמצא דבר שיתאים, יהיה קשה יותר להפסיק, והיכולת תתבטא באופן טבעי.
כשהולכים בעקבות הסקרנות, אינטואיציה, דחף ורצון מתעוררים באופן טבעי מתוך פנימיות. כשהולכים בעקבות אינטואיציה, קל להמשיך באופן טבעי. מצד שני, יש גם אינטואיציה שאומרת ששמם ממצה או שהתעייפנו.
הקריטריונים לטוב ולרע, אותם מחזיקים בני אדם, משתנים לפי זיכרונות העבר ורקע תרבותי. גם בעשיית טוב כמו עזרה לאדם אחר, לפעמים זה יכול להיות "עזרה שעושה יותר נזק". התנהגות שנובעת מתוך אין-מחשבה ומתעוררת באופן טבעי נושאת בתוכה כוונה טובה מהותית.
כשאוהבים מישהו ופועלים מתוך מחשבה עליו, לפעמים נקרא לזה אהבה או חיבה. אם יש בזה רצון לתמורה, ברגע שהתמורה לא מגיעה, יגיע אכזבה או תסכול. זה יכול להיות תאוות עצמית שמתחפשת לאהבה, או חיבה שמכילה רצון אישי. לעומת זאת, אהבה טהורה היא כזו שניתנת ללא ציפייה לתמורה. למשל, אהבת הורים לילדיהם. פעולה חסרת תועלת היא עצמה אהבה, ואין כעס כאשר יש בגידה. מצד שני, האגו הוא גם חשיבה שמתחשבת בתועלת אישית. כלומר, אהבה או חיבה הן פעולות אינטואיטיביות שמתעוררות מתוך תודעה, והן עצם התודעה. העולם שנוצר מתוך התודעה, עשוי גם הוא מאהבה.
האנשים מתפתחים במהלך החיים, והם עוברים ממצב של מתחילים למצב של מומחים, מהות לא בשלה לבגרות, גסות לדקויות, אלימות ללא אלימות, כאוס להרמוניה, מאבק לשלום, מחשבה ל-אין-מחשבה, מאגו לתודעה. הצמיחה היא גם מאפיין של התודעה.
○האגו
האגו הוא המחשבה והלב של ה"אני". האגו לא יכול להיות אין-מחשבה.
כדי לא להיות מובל על ידי המחשבות, יש צורך להבין את האגו.
ישנם שני סוגים של מחשבות. אחד הוא מחשבות שמתעוררות באופן מיידי ללא כוונה, מתוך תת-מודע. השני הוא מחשבות מכוונות, כמו תכנונים ומטרות. הסוג הראשון נובע מזיכרונות מהעבר או מהפחדים והדאגות על העתיד, כגון דאגות, כעסים, חרטות, תחושת נחיתות, או תיאבון. חלק מהן חולפות במהרה, אך אחרות עשויות להיתקע ולהשפיע על המחשבות במשך זמן רב. הסוג השני של מחשבות הוא מחשבות שמופיעות במצבים בהם יש צורך בהן.
רוב המחשבות שלנו הן חזרה על זיכרונות העבר.
להיוולד כאדם פירושו שלכל אחד יש אגו. מחשבות לא מודעות נגרמות כתוצאה מהזיכרונות מהעבר. אחרי המחשבות מגיעות פעולות ודיבורים, שמהם נוצרים האישיות והאופי. אם יש עבר מלא בכישלונות, תחושת הנחיתות תהיה חזקה, הביטחון העצמי יפגע, והאדם יפסיד את הרצון לפעול. אם יש הרבה הצלחות, התפיסה תהיה חיובית ופרואקטיבית. לכן בני אדם נוטים לחזור על אותן פעולות ולחוות את אותם בעיות שוב ושוב.
האגו של ה"אני" עובר מחזור של: זיכרונות מהעבר → מחשבות לא מודעות שמתעוררות באופן מיידי → רגשות → פעולות → אופי → חוויות חיים → זיכרונות מהעבר. מחזור זה נמשך עד שהאדם הופך למצב של אין-מחשבה, וההכרה כתודעה הופכת להרגל.
כאשר שואלים את "מי אתה?", התשובה תהיה: "שמי הוא ◯◯◯◯, אני אישה יפנית, אני עובדת במכירות, אני בעלת תואר אקדמי, יש לי סבלנות, אני כועסת לפעמים, אני צוחקת הרבה, אני רצה לאט, פעם שיחקתי טניס, אני אוהבת טיולי הרים", ועוד. כל התשובות הללו מתארות את זיכרונות העבר והחוויות של ה"אני", ומסבירות את האגו. זה לא "אני" האמיתי, זהו רק מחשבה, ולא ההכרה שהיא מהות האדם הבסיסית.
האגו הוא מחשבה ולב, רצון, תביעה חזקה של "אני", עדיפות לעצמי, ממולח, דביק, עיקש, שומר טינה, שונא, דיקטטורי, אנוכי, מכוער, גס, חצוף, עיקש, ערמומי, חסר בושה, שקרן, חסר אחריות, בורח, חסר שביעות רצון, תאוותן, גאוותן, גוזל מאחרים, חושב לפי רווח והפסד, לא מחלק, לא הוגן, לא כנה, בעל גאווה עצמית, מרגיש עליונות, תופס את עצמו כקורבן, תלוי, מצפה, מתאכזב, אפל, אומלל, סובל, שחור, חשדן, אכזרי, אכזרי, תוקפני, מאיים, דוחף, אלים, פראי, רשע, בעל אופי של בריונות, עולה ויורד בצורה חדה, רועש, חסר שקט, שונא שעמום, לא יציב, מבולגן, מלוכלך, מבולבל, חסר סדר, דחוי, דוחה, מקטב, חברתי, מפלה, מכביד, עם תודעה קטנה, חסר ביטחון, ביישן, מזולזל, מתהדר, גאה, שנאה לתבוסה, אוהב את תשומת הלב, ביישן, בעל צורך חזק בהכרה, מנסה להיראות גדול, פחדן, חלש, אומלל, בודד, עצוב, חסר תקווה, מפסיד, חסר אהבה, תועלתן, מכור, עדין, רגיש, כולל את כל ההיבטים השליליים.
האנשים נולדים עם תודעה שהיא אהבה בסיסית, אך ענן האגו מכסה את פני השטח שלה. ככל שענן האגו מתפוגג, ההתנהגות האנושית מתמלאת יותר באהבה.
ככל שהאדם שובה על ידי האגו יותר, כך אופי האדם נעשה רע יותר. ככל שהשובבות על האגו פחותה, כך האופי טוב יותר.
חוסר הידיעה על תודעה והאגו יוצר המשך של בעיות וסבל.
על ידי ההבנה שסבלנו מהמחשבות שמתרחשות בלא מודע, אפשר לקחת מרחק מהאגו.
ככל שהשובבות של האגו חזקה יותר, כך הסבל בחיים גדול ויותר.
כשאדם שבוי על ידי האגו, הוא מבצע מעשים טיפשיים. כשאדם נראה טיפש, הוא פועל מתוך מחשבות אנוכיות בלבד. גם אדם שמצליח בלימודים יכול להיות טיפש, ויש גם כאלה שאינם מצליחים בלימודים, אך הם צדיקים וישרים.
אדם שפועל מתוך רצון יימצא בסופו של דבר להפסיד את עצמו.
הוא בונה מתוך רצון, והוא הורס מתוך רצון.
הגאווה גבוהה, תגיע הזמן שבו היא תישבר. הגאווה היא גם האגו של "אני". החיים יובילו אותנו למצב שבו נביך את עצמנו ביום מן הימים.
ככל שיש לאדם תאווה חזקה יותר, הוא יחווה יותר כאב ויגלה את הרגלים רעים. אדם עם פחות תאווה יגלה זאת בכאב קטן יותר.
האדם חווה קושי משום שיש לו אגו. אבל הקושי הוא הזדמנות לצמיחה ולפיתוח האנושיות העמוקה יותר.
כאשר יש לאדם אגו, הוא חווה צער עמוק, אבל זה גם מחנך אותו לפתח חמלה כלפי אחרים.
כאשר יש לאדם אגו, הוא גם חווה אכזבות וייאוש. כשהאדם נמצא בייאוש, הוא רואה את דלת המוות מול עיניו, ונמצא כל יום בפני בחירה בין למות או לשרוד.
יש נופים שניתן לראות כאשר נמצאים בייאוש. ענני אפור שממשיכים אינסוף, עומדים על קצה הצוק, טובעים בביצה רעילה, נופלים לבד לתוך חור עמוק ועוד. באותו רגע, אדם מרגיש שאולי זה לא יתוקן לעולם.
כשהאדם בייאוש, יש מעט חברים שניתן לשוחח איתם על כך. הייאוש יכול להתבין רק על ידי מי שחווה את הייאוש. כאשר אדם נמצא בכאב אמיתי, הוא לא ישוחח עם אף אחד על כך.
כאשר הדברים הולכים טוב, אדם מרגיש ביטחון ומרגיש שהוא יכול להצליח. גם העצות שניתנות לאחרים הופכות לחיוביות יותר. אבל ברגע שהאדם לא מצליח להמשיך את הגל הזה, האגו יאבד את ביטחונו בקלות. הפעולות התלויות בביטחון הן חלשות. תחושת השלווה, שלא תלויה בביטחון, מגיעה מתוך אין-מחשבה.
האירועים בחיים אינם טובים או רעים, אלא נייטרליים. מה שנותן להם משמעות הוא המחשבה, והזיכרונות מהעבר הם שמחליטים את המשמעות הזו.
האגו מחלק בין אויבים לידידים, אך לתודעה אין הבחנה כזו.
כאשר אנו נמצאים בתודעה, אין מחשבות ולכן אין גם הנטייה קדימה או אחורה. אפילו פעולות שנראות חיוביות, יש לעיתים פחד או דאגה שמוסתרים מאחוריהן. כאשר אנו פועלים מתוך תודעה, אין פחד או דאגה.
האגו מתמקד בעיקר במה שמחוץ לגוף, ולכן הוא שם לב להתנהגות של אחרים. אך הוא לא שם לב למה שיש בתוך עצמו. לכן, כאשר הוא נכשל, הוא חושב שזה באשמת אחרים. כתוצאה מכך, אין לו למידה וצמיחה. אין-מחשבה פירושו לראות את הפנימיות. אנשים שיש להם פחות תלות באגו, חושבים שהבעיה נובעת מהם. כלומר, הם משקיעים במבט פנימי, מתבוננים, מתחשבים, לומדים ומשתנים.
התנגדות היא אחת התגובות של האגו.
כאשר מישהו מנסה לשנות את אישיותו של אדם, הוא שם לב לזה. אז האגו של אותו אדם יגיב במאבק כדי לא להיכנע ויתעקש.
כשהאגו שולט, האדם הופך למרוכז בעצמו, ואם הוא גורם אי נוחות למישהו והוא מתרעם, הוא חושב שהוא הקורבן ואינו מוכן להודות בטעויות. לכן, אין טעם להילחם עם האגו של מישהו אחר, האגו של האחר פשוט יימלט.
האגו שונא להפסיד, הוא יעשה כל מה שהוא יכול כדי לא להודות בכישלון ולנצח.
האגו עושה דברים שכולם רואים כברוטליים ומרושעים. ואלה עם אגו חזק ימצאו דרך להצדיק אותם.
לגבי האגו, צדק לא חשוב. מה שחשוב לו זה לנצח ולהרוויח.
לאנשים עם אגו חזק יש אופי פרואקטיבי והם לא פתוחים לשיחה. הם מדברים מנקודת המבט של "אני הקורבן והם אשמים", חסרי נקודת מבט אובייקטיבית.
התודעה פועלת דרך אינטואיציות ומאורעות, ומפני שהיא פועלת בצורה הרמונית, היא משפיעה על האדם והעולם. בתוך אותה תודעה, כשאדם לא מבין את הפעולה הזו, הוא מבקש רק הישגים קטנים מתוך אגו. התשוקות הקטנות האלה, כאשר הן מתנגשות בתודעה האינסופית שהיא כוללת את כל הדברים, לא יוכלו לנצח אותה.
הכח של האדם נמדד בכמה הוא יכול להשתחרר מהאגו ולהיות במצב של אין-מחשבה, ולהחזיק בחמלה כלפי אחרים. כאשר האדם אכפת לו רק מעצמו ומבקש להדחיק את האחרים, זה מצביע על אגו חזק.
כאשר אדם מתעצב על כך שמישהו מעיר לו, זהו מנגנון הגנה של האגו שמרגיש פגוע ורוצה להגן על עצמו. לפעמים אומרים שזה נובע מקטנות הנפש. כאשר אדם נעשה רגשני, עליו לשים לב לאגו שלו, ולהבין על מה הוא מתעקש. כאשר אדם נמצא במצב של תודעה, הוא לא מגיב להערות ויכול להישאר אדיש גם אם יש ביקורת.
כאשר ה"אני" נפגע, זה מה שהאגו מפחד ממנו.
כשהאגו שולט, אדם יחשוב שלקבל עצה מאחרים הוא סימן של הפסד. כאשר האגו מתמעט, הוא יתחיל לראות בעצות משהו מוערך ומועיל.
כאשר נערים גדלים בעולם של תחרות כמו ספורט, הם שומרים את הדפוס של תחרותיות גם בבגרותם. אפילו בשיחות פשוטות הם מנסים להיות טובים יותר מהשני. זה יכול להפוך את הקשר איתם לקשה ומטריד, והם עצמם לא מודעים לכך.
האגו תמיד יוצר אובייקט לתקוף אותו, ויושב בתוך תחושת עליונות כשהוא מרגיש שהוא טוב יותר מהאחר. הוא מצפה שהאחר יפול, גם בעבודה וגם בבית הספר.
כאשר האגו רואה משהו גדול או הרבה דברים, הוא מרגיש חסר ערך. לעומת זאת, אם הוא רואה משהו קטן או מעט, הוא מרגיש עליונות.
ככל שהאדם מבין את האגו, כך הוא רואה יותר את האגו של אחרים.
ככל שמבינים את האגו, אפשר להבין גם את הסיבות להתנהגויות של אחרים.
האדם שמתמקד באגו והאדם שמפחית את האגו, וכל מי שנמצא במצב של תודעה, מגיבים בצורה דומה. האנשים בעלי האגו הדומה ירגישו נוח יותר אחד עם השני ויתאגדו כחברים. אבל ככל שהאגו חזק יותר, יש יותר סכסוכים, וכאשר האגו חלש יותר, הסכסוכים נדירים יותר.
כשהאגו חזק, אדם יפגין חוסר כנות. אנשים לא כנים, גם אם הם אומרים מילים יפות, בסופו של דבר ייחשפו על ידי פעולתם האמיתית, שמנוגדת לדבריהם. מה שהם אומרים ומה שהם עושים לא תואם.
האגו משנה את הדרך בה הוא מספר גם על אירועים רגילים, ומוסיף להם תיאורים מוגזמים לפני שהוא מעביר אותם לאחרים.
החשיבה תמיד שופטת את הדברים על פי עדיפות, עליונות ותחתון, טוב ורע. לילדים יש נטייה פחותה לכך, אך ככל שהם מתבגרים, הנטייה הזו הולכת ומתרקמת.
האגו משנה את ההתנהגות לפי מי שהוא פוגש. ככל שהאגו חזק יותר, יש נטייה לראות את הקשרים האנושיים כעליון-תחתון. לאנשים שמעליך, האגו נוטה לרצות לרצות אותם, והקול הופך גבוה יותר. לאנשים שמתחתיך, יש נטייה להיות גס רוח ולדבר בקול נמוך. אנשים עם נטיות כאלו מצטברים יחד, כי הם מרגישים בנוח אחד עם השני. כאשר אחד מהם הופך למנהיג, הסובלים מאותו האגו מצטרפים אליו, והתרבות הארגונית משתנה בהתאם.
כאשר אדם עם אגו חזק נהיה ראש קבוצה, הוא יתנהג בהפעלת כוח כלפי חברי הקבוצה, והחברים יתנהגו בצייתנות כלפיו. גם החברים בתורם יתנהגו ככה כלפי אלו שמתחתיהם, וההיררכיה נמשכת כך. כפי ששמחה וסבל הם שני צדדים של אותו המטבע, גם סדיזם ומאזוכיזם הם הפכים השייכים לאופי האגו.
האגו של חברי הקבוצה התחתונים לא רוצה להיתקל בזעם מצד חברי הקבוצה שמעליהם, ולכן הם נרגעים ומפחדים להביע את דעתם. חברי הקבוצה העליונים, שראו את זה, מתעצבנים ומבקרים את חברי הקבוצה התחתונים ומבקשים מהם להשתפר. אולם גם חברי הקבוצה העליונים מפחדים להיות מורתחים מהמנהיג שלהם ומתקשים להביע את דעתם. חברי הקבוצה התחתונים רואים את זה ומחשבים, "אתה לא שונה ממני." האגו תמיד בוחן את מה שקורה מחוץ לעצמו, ולכן קשה לו להבחין בניגוד הפנימי שלו. זהו תהליך שקרה גם בעולם החברתי.
האגו רגיש מאוד לדברים שנראים גדולים או חזקים, כמו סמכות וכוח. כשהאגו לא יכול לנצח את היריב, הוא נכנס למצב של כיווץ ומתחיל לנהוג כמו "אדם שעושה את מה שהשני אומר". מצד שני, האגו ירגיש יותר בנוח עם מנהיג שגלה חום ואכפתיות בלבד, ויתחיל להוריד אותו מדרגה ולראות אותו כחלש. כאשר מנהיג יש לו כוח ומצפוניות אמיתית, האגו ירגיש שיותר קשה להתמודד איתו.
עובדים ששומעים בבלעדיות את דברי המנהיג או מרגישים פחד ממנו, נוטים להפגין את אותו התנהגות כלפי אחרים כשהם רואים את המנהיג מתנהג באופן כוחני כלפי אחרים. אם המנהיג נוהג בכבוד כלפי אחרים, הם גם יתנהגו באופן מכבד. התנהגות כזו באה מתוך פחד, חוסר ביטחון או שמירה על עצמם, כולם שייכים לאופי האגו. אלו שנפגעים פחות מהאגו, לא יראו את זה כבעיה ויתנהגו באכפתיות עם כל אחד ללא קשר למעמדו.
גישה חלשה וחוסר יכולת להביע את דעתך אינם מעידים על כך שהאגו חלש. מאחוריהם מסתתרים חוסר ביטחון, פחד לא להיות נאהב ושאיפה לשמור על העצמי, וכן עקשנות. כשאין-מחשבה, גישה כזו תהפוך להתנהגות רגילה שלא נתפסת כלואה בתופעות הללו.
האגו מקנא כאשר מישהו מצליח נמצא בטווח גישה, ומרומם אותו כאשר הוא נמצא מחוץ להישג יד.
האגו מרגיש צורך להפריע כאשר הוא רואה מישהו שמצליח או מרוויח משהו.
כאשר מצליחים, קטן או גדול, תמיד מישהו יחשוב על זה כעל הצלחה ויש שיקנאו. בחברה שבה האגו לא הצליח להשתחרר מרצון לכבוש עוד, כולם מרגישים חוסר. לפיכך, לאנשים שלא עוסקים במה שהם אוהבים או שלא מצליחים, שיחה על מישהו שעושה את מה שהוא אוהב יכולה להישמע כגאווה ומגוננת.
0 コメント