○הכרת טבעו של האגו והמודעות
הכרת טבעו של האגו והמודעות משמעותה להבין את המניעים של המילים והמעשים של עצמך ושל אחרים, וזה מוביל להבנת בני אדם. באמצעות זה אפשר להבין כיצד לבנות שלום, כיצד לפתח אינטואיציה, וכיצד לבחור את המנהיג המתאים. ב-פ्כפר פראוט יש צורך במנהיג כנה, וזה גם ניתן להבנה מתוך הקשר בין האגו והמודעות. כאן סוכם על טבעם של האגו והמודעות.
○מודעות
המודעות היא שקטה, הרמונית, מעודנת, יפה, מלאה באהבה, רוך, נוחות, שמחה, הנאה, שלום, טהרה, תום, אין-מחשבה, אינטואיציה, השראה, סקרנות, תובנה, הכרה, חוכמה, צמיחה, אוניברסלית, מהותית, נצחית, כל יכולה, הכל, יודעת את הכל, מקבלת את הכל, חובקת את הכל, עם קיבולת גדולה, חופשיה, ללא מאסר, כוללת גם את האגו, טובה ורעה, אך ללא טוב ורע, אור וחושך, אך לא אור ולא חושך, גם לא גבר ולא אישה, אך כוללת את שניהם, ללא הבחנה, ללא התחלה וסוף, ללא זמן, ללא צבע, צורה וריח, אך כוללת את כל אלה, הייתה קיימת עוד לפני היווצרות היקום, היא המודעות האנושית, היא אחת, היא החיים, היא הנשמה, וכוללת את היקום, את החומר, את האגו - את כל מה שזמני, וכוללת את היש והאין, את הריקנות, את הכל אך גם את כלום.
המתיקות של הסוכר אינה ניתנת להסבר במילים, ובדומה לכך, אי אפשר להסביר את המודעות במילים באופן מושלם. מה שחשוב הוא להיות במודעות.
כדי להיות במודעות, ניתן לנסות את הדברים הבאים: לעצום עיניים, לשאוף נשימה לאט מהאף, ולנשוף דרך הפה. יש למקד את המודעות בנשימה. כשמקדישים תשומת לב לנשימה, אפשר להפסיק את המחשבות באופן מכוון, ובמהלך הזמן הזה נהפכים להיות אין-מחשבה. ברגע הזה נשארת רק המודעות בראש, ויש לה להיות מודעים אליה. אפשר לומר שמבחינים במודעות. ברגע הזה אין מחשבות, ולכן אין רצונות או סבל, ואין "אני" כאגו. האגו הוא המחשבות. כך, נשארים תמיד מודעים, ומתקיימים במודעות.
לא רק כשממוקדים בנשימה, אלא גם כשמתמקדים במאמץ אחד כמו ספורט או אמנות, נכנסים למצב של אין-מחשבה. כמו בשינה, פעולות שמובילות למצב של אין-מחשבה גורמות לאדם להרגיש נעים ומאושר. המודעות היא גם נוחות ושמחה. כאשר אנו מדברים על שמחה כאן, איננו מתכוונים לרגש חזק ומוגבל של אושר קיצוני.
לשחק כמו ילדים במצב של אין-מחשבה הוא כיף. זהו מצב שאין בו מחשבות. המודעות היא גם הנאה.
כאשר אדם יוצר בצורה טהורה, ישנה אינטואיציה לפני כן. אינטואיציה זו מגיעה רק כאשר קיימת המודעות של אין-מחשבה. כלומר, מהאין נוצר יש. ה"יש" קיים רק בגלל שיש "אין". יצירת היקום גם היא התרחשה כאשר המודעות הריקה יצרה את היקום דרך המפץ הגדול. כלומר, לפני היווצרות היקום, רק המודעות הייתה קיימת.
היקום העצום נוצר בעולם שהוא כלי ריק, שנקרא מודעות. לכן, לאדם אין מודעות פרטית, אלא כולם חיים בתוך המודעות, מחוברים בה. כאשר האדם מצליח להכיר את המודעות הזו, זה קרה משום שמוחו התפתח והוא הצליח לחשוב.
המודעות שהייתה קיימת לפני היווצרות היקום היא גם המודעות של בני האדם ושל כל החיים. לא רק החיים, אלא גם אבנים, מים, אוויר, וכל החומרים הם תוצר של המודעות הזו. המודעות הזו היא אחת וכוללת את הכל.
ה"אני" כאגו הוא מחשבה שמופיעה בתוך המודעות, והיא זמנית. רק המודעות קיימת בעולם הזה, והיא מהות כל החיים. הלב, הגוף, האגו והמחשבות הם כולם זמניים, ואינם נצחיים.
המודעות היא מהות, וכל השאר הוא אשליה.
בחלום שבו אדם נופל ממקום גבוה, או חלום שבו מישהו רודף אחריו, כשהוא חולם, הוא חושב שזה המציאות. גם העולם הזה שאנחנו חיים בו נראה לאדם כמציאות. עם זאת, מבחינת המודעות, גם זהו חלום. כלומר, ה"אני" כאגו איננו מהותי.
תינוק שזה עתה נולד, מאחר והמוח שלו עדיין לא מפותח דיו, אין לו יכולת לחשוב. לכן, הוא נמצא תמיד במצב של אין-מחשבה. במהלך ההתבגרות, המוח מתפתח והיכולת לחשוב משתפרת. עם זאת, מתחילים להתפתח "אני" כאגו, ואז אדם מתחיל לפעול מתוך חישוב של תועלת אישית, והמודעות נפרדת ממצב של מודעות טהורה. לאחר חוויות רבות של שמחה וכאב, הוא חוזר שוב למצב של מודעות טהורה. המודעות חווה את האגו, שנפרד ממנה. זהו תהליך שמתרחש דרך בני אדם והיקום.
כאשר אדם שומר על מצב של אין-מחשבה ומודע לכך, ייתכן שפתאום יתחילו מחשבות להתפרץ. מחשבות אלה מגיעות מתוך זיכרונות עבר. הן יכולות להיות רצונות, כעסים, דאגות לגבי העתיד, וכדומה. מחשבות אלו יולדות רגשות, והרגשות הללו יולדו מחשבות נוספות, והמעגל הזה יימשך. מחשבות שליליות יולידו רגשות שליליים. כששמים לב לכך ומפסיקים את המעגל הזה באופן מכוון על ידי חזרה למצב של אין-מחשבה, אפשר לשבור את ההתנהלות הזו.
מחשבות שליליות יולידו רגשות שליליים, וזה ייצור מתח, ובסופו של דבר תסמין של מחלה בגוף או בנפש. ישנם אנשים שנולדים עם נטייה לחיוביות או שליליות, אך גם הם חווים מחשבות ספונטניות. לכן, חשוב להיות במודעות, ולשמור על מצב שבו אין תחושות של כליאה במחשבות.
אם לא נהיה מודעים למודעות, המחשבות הספונטניות יביאו אותנו למצב של חוסר מודעות, ונוכל להיות מנותקים מהמציאות. גם זיכרונות שמחים וגם זיכרונות כואבים, במקרים מסוימים, נשמרים במעמקי הזיכרון ויכולים להשפיע עלינו. האדם לא תמיד מודע שהוא מובל על ידי מחשבותיו. הדרך בה אנו מגיבים וההתנהגות שלנו מתעצבנות בעקבות מחשבות אלו. לדוגמה, אדם שיש לו יותר זיכרונות שמחים, יפגין יותר התנהגות חיובית, בעוד שאדם עם יותר זיכרונות עצובים עשוי לפתח גישה שלילית יותר. כלומר, חוסר המודעות למחשבות הספונטניות שלנו עשוי להביא לכך שהעבר ימשיך להשפיע על ההתנהגות היומיומית שלנו.
האנשים כולם סובלים ממשהו. בין אם יש עבודה ובין אם אין, בין אם יש כסף ובין אם אין, בין אם הם מפורסמים ובין אם לא, בין אם יש להם חברים ובין אם לא, הם סובלים ממשהו. זאת בגלל שיש אגו של "אני". כאשר יש אין-מחשבה, כלומר כשאין מחשבות, אין "אני", ואז הסבל נעלם. כשנזכרים בכך תמיד, אין-מחשבה הופך להרגל. כאשר אין תשומת לב, המחשבות שולטות ברגשות ובמעשים. הבחירה בין אין-מחשבה לבין מחשבה בתודעה הפנימית היא שמבדילה בין חיים רגועים לבין חיים מלאים בסבל.
ההבדלים בין אנשים לא נמדדים על פי גזע, מגדר, דת, יכולת, מעמד או עושר. אלה הם מדדים שטחיים הנשקפים מנקודת המבט של האגו של "אני", כמו כמה גדול, קטן, רב או מועט, מעולה או נחות, מפורסם או לא. מצד שני, הימצאות בתודעה היא שלב שבו אדם נשאר בהעדר אגו, בלי להיות מופרע ממנו, ואין הבדל בין אחד לשני. לעיתים יש לאדם תואר חברתי מכובד אך הוא מובל על ידי האגו, ולעיתים יש אדם שלא מחזיק שום דבר אך הוא נשאר בתודעה של אין-מחשבה.
כמות הזמן שבה אדם מצליח להימצא במצב של אין-מחשבה במהלך היום היא שמציינת את התקדמותו.
לזכות בדברים, לנסוע למקום כלשהו, להיות בעל יכולת גבוהה, או לקבל הערכה גבוהה – כל אלו יוצרות שמחה וסבל זמניים, וחיים ללא תודעה חוזרים על כך. ברגע שמבינים זאת, קל יותר לעסוק באין-מחשבה.
בסופו של דבר, כל אדם יגיע למצב של הימצאות בתודעה. עד אז, הוא יחווה לעיתים זכיות והפסדים, שמחות ועצבות. כל אלו אינם רעים. ההבחנה בין טוב ורע היא מחשבה. אין-מחשבה לא נלכד על ידי זה.
מבחינה זו, לא קיימת הבחנה בין טוב ורע, לא בין רווח להפסד – כל דבר הוא נייטרלי. אם לומדים מהאירועים הללו, עוברים לשלב הבא; אם לא לומדים, אותם האירועים יחזרו על עצמם.
ככל שהתודעה מעמיקה, כך זמן אין-מחשבה הולך ומתרבה, ותודעה כזאת הופכת ליותר דומיננטית. ככל שהתודעה מעמיקה, כך השתלשלות האירועים וההחלטות משתנות. ככל שהתודעה מעמיקה, כך גם מתרחקים מהשתוקקות וכעס. כל מה שקורה בחיים הוא ניסיון שמטרתו להעמיק את התודעה.
כאשר אין-מחשבה הופכת להרגל, קל יותר לשים לב למחשבות פתאומיות, וכך באופן טבעי חוזרים למצב של אין-מחשבה.
בריצה למרתון יש אנשים שמסיימים מהר, ויש אנשים שמטרתם היא פשוט לסיים את הריצה, גם אם זה לוקח להם יותר זמן. בסופו של דבר, כל אחד מהם מגיע לאותו קו סיום. כך גם בני אדם, כל אחד מהם יגיע בסופו של דבר לאותו מקור תודעה. גם אם הוא רץ לאט מאוד.
האגו פוחד מהפסד של "אני" או מהכאב שמגיע עם פציעה. לכן, הוא פוחד מהמוות. כאשר אדם נמצא בתודעה, אין מחשבות על פחד מהמוות, ואין אפילו את המושג "מוות". גם אין מחשבה שמוות מוקדם הוא רע, ואריכות חיים היא טובה. האגו מתעקש על חיים ומוות. כאשר אדם נמצא בתודעה של אין-מחשבה, אין מחשבות על לידה או מוות. כלומר, בתודעה אין לידה ואין מוות. התודעה היא תמיד קיימת, היא מצבה הפנימי של האדם.
האדם הוא תודעה מלכתחילה, אין צורך להגיע למצב של תודעה חדשה או לקבל אותה על מנת להיות בתודעה. זהו מצב של חוסר ידע על מה שהיה תמיד, זו כמובן בערות. במקום זאת, המחשבה של האגו תופסת את המקום הראשון, והאדם סבור שהמחשבות הללו הן "אני".
גם כאשר היה אדם צעיר וקשוח או אלים, יש פעמים שהוא נעשה יותר רגוע עם השנים. אם חושבים על זה, ניתן לראות שהאדם עובר מהרע אל הטוב, מהרעידות אל השקט, מהגסות אל העדינות. זה קורה כאשר הוא מזהה את האגו ומפסיק להיות מובל על ידי מחשבותיו, ובסופו של דבר מגיע למצב של תודעה. כלומר, המעבר מהאגו לתודעה. ההבדל הוא אם זה קורה בחיים אלו או בחיים הבאים.
החוויות והאירועים בחיים הם הדרך שמובילה אותנו חזרה למקור התודעה.
אין צורך בתרגולים קשים או בצומות כדי לעסוק באין-מחשבה.
להיות בתודעה לא אומר להיות מושלם.
כיוון שבמצב של תודעה אין מחשבות, אין חשש אם אני מושלם או לא.
המטרה אינה להפסיק את המחשבות. גם אם מחשבה קורת, אם נביט בה בצורה אובייקטיבית, היא תעלם. אל תתן למחשבות להוביל אותך בצורה לא מודעת.
אל תדאג אם המחשבות לא מפסיקות. הניסיון להפסיק אותן הוא סוג של התעסקות שגורמת לסבל. כשמחשבה קורת, פשוט תהיה מודע לה, ותחזור למצב של אין-מחשבה.
גם כאשר עובדים להיות בתודעה, לפעמים יש כעס או פחד שמופיעים ברגעים מסוימים. רק אז מבינים שהמחשבות והרגשות הללו הם זמניים, ולא נלכדים בהם, צופים בהם בשקט עד שהם מתפוגגים.
בני אדם מחפשים אושר, אך ישנם שני סוגים של אושר במובן של מילים. אחד הוא הרגשות של שמחה והתרגשות שמופיעות באופן זמני. השני הוא השלווה שאין בה מחשבות שמערערות את הלב. כאשר מחפשים אושר מחוץ לגוף, שמחת רכישת דברים או כבוד היא זמנית ונפסקת. כאשר שמים לב לתודעה הפנימית, ולא לגוף, אז פוגשים בשלווה שהיא האושר האמיתי.
להיות במצב של אין-מחשבה אינו אומר להיות במצב של שמחה עילאית. מדובר במצב של שלווה פשוטה שאין בה התעסקות או תלות.
כאשר מקבלים משהו שחשוב ביותר עבורנו, יש שמחה רבה. אך כאשר מאבדים אותו, גם האכזבה תהיה רבה. שמחה וכאב זמניים הם הפכים שנמצאים תמיד יחד.
אם אנו יודעים מה זה להיות בתודעה ומתרגלים זאת, אבל עדיין חשים תלות במשהו במהלך חיי היומיום, נוכל להבין שזו הרגע שהזיכרונות וההנחות מהעבר צפים. על ידי ההתבוננות בכך, לא ננקטף או נגרר אחריהם.
האגו גם נוטה להתעסק במספרים ובתוצאות, כמו ציונים.
כאשר יש ערך לחפצים חומריים, הכישלון נתפס כהפסד וההצלחה כהישג. אם אנו רואים ערך בחוויות עצמן, אז הצלחה וכישלון הם שתיים מתוך חוויות משמעותיות. אם אנו בתודעה, אין הצלחה או כישלון, אלא פשוט אירועים שמתרחשים.
כאשר נמצאים במצב של אין-מחשבה, גם התשוקה להשיג משהו פוסקת.
גם אם קורה רצון מיני, כאשר נכנסים למצב של אין-מחשבה, הוא מתפוגג.
גם אם יש הרבה או מעט דברים בבעלותנו, אם אין תלות בהם, הלב נשאר קל.
אין דבר שמועיל יותר לכבד את הלב מאשר חוסר רצון.
אין דבר חזק יותר מחוסר רצון.
כאשר נמצאים במצב של אין-מחשבה, גם לא חושבים על משמעות. אז מתפוגגת גם משמעות החיים. לחשוב על משמעות החיים הוא תהליך של מחשבה והאגו.
לחיים אין משמעות, ואין דבר שעלינו לעשות.
כאשר אין מחשבות, אין חיפוש. זהו סיום החיפוש בחיים. סוף החיים והמוות. סוף האדם.
לחיים אין טוב או רע. זהו דבר שנקבע על ידי המחשבה. המחשבה נובעת מהזיכרונות והדעות הקבועות שלנו.
לחיות לא כאגו אלא כתודעה.
גם כאשר נכנסים למצב של חוסר רצון, יש עדיין מפגשים חדשים עם אנשים, ויש פעולות כמו יצירת דברים. זה קורה כשראיה אינטואיטיבית.
כאשר שומרים על מצב של אין-מחשבה, הלב והמעשים נעשים רגועים, והאופי מתייצב. אז הבעיות היומיומיות מצטמצמות.
כאשר יש אדם רגוע, גם הסובלים סביבו נרגעים. כשמדברים עם אדם רגוע, גם כועסים רגועים. הרוגע מוביל לפתרון בעיות. אם מגיבים לכעס בכעס, זה רק מגדיל את הכעס ומוביל לקרע. הרוגע הוא מצב שבו אין מחשבות של דאגה, פחד או כעס, אלא זהו מצב של תודעה. כלומר, תודעה בהרמוניה היא הדומיננטית, והאגו פשוט עוקב אחריה.
כאשר נמצאים בתודעה, אין מחשבות ואין הבחנות. לכן, אין הבחנה בין מגדר, בעיות, מחלוקות, נפרדות או קונפליקטים. גם אין צורך בהבנה. כאשר משהו קורה, פשוט זה קורה. זה לא מצב של חוסר אכפתיות, אלא מצב של צפייה.
המצב של אין-מחשבה מוביל לשלום בעולם. כאשר האגו שולט, נוצרים סכסוכים. אין-מחשבה מביאה לשלום, ואגו מביא למחלוקות.
כאשר הזמן של אין-מחשבה הולך ומתרבה, מתפוגגת ההתעניינות בתחרות של זכייה והפסד. תחושת עליונות כשהמנצחים, או תחושת תסכול ועצב כשהמפסידים, היא תוצאה של האגו.
להיות בתודעה זה מצב שבו אין מחשבות, והאדם פועל בצורה כנה וטהורה. כלומר, ללא רוע, ולא ילדותי. לכן, ילדים הם חמודים, והמעשים שלהם נערצים. גם מבוגרים יכולים להיות כך.
אנשים בעלי אינטליגנציה גבוהה מקדמים את המדע והטכנולוגיה. אנשים עם חוש הומור יוצרים אווירה מהנה. אנשים בעלי חוש אמנותי יוצרים ביטוי חדש. אנשים הנמצאים בתודעה יוצרים עולם של שלום.
החוש השישי הוא היכולת להבחין מעבר לחמשת החושים: ראייה, שמיעה, מגע, טעם וריח. זהו "עין הלב", מצב של אין-מחשבה בתודעה. לכן, ניתן להבחין במהות של הדברים באופן אינטואיטיבי. תודעה היא היכולת לתפוס תובנות.
כדי ליצור רעיונות או להתפתח, יש צורך בצפייה, ניתוח וספיגת מידע. כדי להבחין בתוספות חדשות, נדרשת תובנה. תובנה היא אינטואיציה שנפלטת בזמן אין-מחשבה. מצד שני, אם מחשבות יציבות או דעות קבועות חזקות או רבות מדי, הן יהפכו למכשול, ויסלקו את הפער לאינטואיציה.
המידע שנכנס דרך העיניים הוא ניטרלי. גם אם התרחש תאונה מול עינינו, זהו רק אירוע שמתרחש. אם נתחיל לשפוט את המידע הזה בעזרת המחשבה, ייווצרו תחושות של טוב ורע, שמחה ועצב. כאשר צופים במידע הזה במצב של אין-מחשבה, התודעה מגיבה אליו בצורה אינטואיטיבית, והתנהגות פיזית מתרחשת. לפעמים, תהיה גם תגובה לא פעילה או שתיקה.
כאשר תופסים כדור שנופל במהלך משחק כדור, קשה לעשות זאת בעיניים עצומות. בדרך כלל, תופסים את הכדור תוך שמירה על מיקוד במרכז שדה הראיה. מסביב למרכז הראיה יש שדה ראיה היקפי שבו הדימויים מטושטשים. במרחק כמו במשחק כדור, ניתן לתפוס את הכדור גם אם רואים אותו בשדה הראיה ההיקפי. גם במשחק כדורגל, ניתן להבחין בשחקן המתקרב בשדה הראיה ההיקפי, והמהלך האינטואיטיבי להגיע אליו עשוי להופיע. כלומר, מידע המגיע משדה הראיה ההיקפי תופס מקום חשוב בהחלטות שלנו. כאשר אנו במצב של אין-מחשבה, התודעה שלנו מקבלת מידע הן ממרכז הראיה והן מהשדה ההיקפי ומגיבה אינטואיטיבית.
כאשר חוזרים על פעולה שוב ושוב, הגוף מתחיל לפעול באופן טבעי בלי לחשוב על כך. אז הטכניקה נעשית בשימוש אינטואיטיבי. כאשר הגוף לא זוכר טכניקה, הוא מבצע אותה לאט תוך מחשבה, ולא באופן אינטואיטיבי. אינטואיציה באה לידי ביטוי מיידית, ולכן היא מהירה כי היא לא מעורבת במחשבה.
לפעמים אנחנו פוגעים באצבעות הרגליים ונפגעים מכאב. זו תוצאה של מחשבות על הכאב, שמביאות לסבל. גם במקרים כאלה, צריך להיות במצב של אין-מחשבה ולהתבונן בכאב באופן אובייקטיבי. למרות שכשאנחנו במצב של אין-מחשבה הכאב הפיזי לא נעלם, הכאב הנפשי נעלם, ולא נחווה סבל מיותר. הסבל וההנאה מהחוויות הגופניות הם תוצאה של מחשבה ואגו.
כאשר מבלים זמן רב עם אותו אדם, מתגלות הרבה תכונות אופי. אך הרושם הראשוני שחשנו בפגישה הראשונה עם אותו אדם, יישאר ללא שינוי גם לאחר שנים. בהתחלה אין לנו דעות קדומות על האדם, ולכן אין מחשבות שמפריעות, ואנחנו יכולים להתבונן במידע שמגיע מהעיניים בצורה של אין-מחשבה. אז, בעזרת התודעה שלנו, אנחנו מבחינים במהות האמיתית של האדם. לכן, הרושם הראשוני הוא שמזהה את האופי האמיתי של האדם לפני שהזיכרון מתערב.
אדם עם אופי טוב מאוד, ניתן לזהות מיד תוך שנייה, גם בעזרת תנועות קטנות. אם לא מצליחים להבחין אם האופי טוב או רע, זה אומר שהאדם לא נמצא ברמה הזו.
ככל שהשיהוי במצב של תודעה נהפך לדבר טבעי יותר, כך האיכויות של טוב לב, חביבות, והרמוניה הופכות לחלק מהתנהגותנו היומיומית.
אנשים שפועלים מתוך מחשבה על טובת הכלל, זוכים לאמון מכל הסובלים. לחשוב על טובת הכלל זו תכונה של תודעה שהיא גם אהבה.
המצב הסובב אותנו הוא השתקפות של הלב שלנו. אדם שמעדיף את עצמו ימצא יותר אויבים סביבו, ויתקשה לחיות. אדם שפועל מתוך מחשבה על טובת הכלל ימצוא שסביבו אנשים ידידותיים, והסביבה תהיה שקטה.
מי ששומר על מצב של אין-מחשבה ויש לו פנימיות שקטה, לא ידבר רעות או רכילות על אחרים, ולא יגיב בביקורת או התקפות אם מישהו תוקף אותו. הוא ישתוק ויכיל את המצב, או שיתעלם ויתבונן איך זה עובר.
כאשר הפנימיות שלנו שקטה, גם האנשים שסובבים אותנו מרגישים נינוחים ובשלום. שלום פנימי הוא מצב שבו אנו חופשיים מהמחשבות שמביאות לרצונות ולהפרדה.
כאשר אנו נמצאים בתודעה, יש לנו חופש, ואילו כאשר אנו בתוך הלב שלנו, אנו מרגישים כבולים.
כאשר אנחנו חושבים "אני לא אוהב את האדם הזה", תחושתנו מועברת אליו דרך האווירה שסובבת אותנו. אנטי או עוינות כלפי מישהו נובעת ממחשבות שמגיעות מהזיכרונות העבריים. מחשבות אלו יתורגמו למילים ומעשים בהמשך. אין צורך לאהוב את האדם, אבל אם נהיה במצב של אין-מחשבה ולא נגרום לו להרגיש רע, זה המפתח לשמירה על קשרים טובים.
כאשר אנחנו נתקעים במצב שאין לנו פתרון ברור, עלינו לוותר באופטימיות ולשחרר, להיות במצב של אין-מחשבה ולהניח לדברים להתפתח. אז המחשבות המפריעות ייעלמו, ויתפנה מקום לאינטואיציה שתהיה יכולת להבחין בפתרון או בדרך הנכונה לפעול.
כאשר אנו מאפשרים לתודעה שלנו להנחות אותנו, ואנחנו פועלים לפי אינטואיציה, אפילו אם הבעיה שאנחנו עומדים בפניה לא נפתרת לחלוטין, זה יכול להוות בסיס לפתרון בשלב מאוחר יותר.
לעיתים, עדיף לתת לדברים להתפתח ולא לכפות עליהם פעולה, כי אז כל הדברים יתמזגו בצורה טבעית, והם יזרמו בקלות. עם הזמן, נלמד גם להימנע מלבהול במצבים קשים.
כאשר מצב של אין-מחשבה הופך להרגל, גם כאשר נתקל בקשיים, לא נרגיש את הקשיים כבעיה.
כאשר אירועים רבים קורים והמצב מסתבך, ותחושתנו הולכת ומסתחררת, עלינו פשוט להימנע מפעולה ולהיות בשקט. בסופו של דבר, הדרך הבאה תצוץ באופן טבעי.
כאשר אנחנו מתלבטים אם לעשות משהו או עומדים בפני החלטה, כדאי שנעצר לרגע ונכנס למצב של אין-מחשבה. אם מרגישים שצעד קדימה הוא הטבעי, נמשיך קדימה, ואם צעד אחורה מרגיש טבעי, נתמקד בכך. כאשר אינטואיציה מורה לנו ללכת קדימה, נוכל להחליט במהירות, אך אם החלטנו לא לפעול, זה אומר שההתרגשות לא הייתה חזקה מספיק. עם זאת, לעיתים אחרי שהחלטנו לא לעשות משהו, התשוקה עדיין לא נעלמת ונפעל בסופו של דבר.
מלבד אינטואיציה, יש גם פעמים שבהן אנו מקבלים החלטות או פועלים על פי רגשות, הרגלים מחשבתיים, תשוקות או תחושות. ברגע נתון, ייתכן שנחשוב שזה אינטואיציה, אבל לאחר שעובר זמן ונרגעים, נבין שזה לא היה כך. גם אז, לפני שנפעל, עלינו להפסיק לרגע ולהיכנס למצב של אין-מחשבה. אם אנחנו מתלבטים, זה לא אינטואיציה. אם הצעד קדימה מרגיש טבעי, נמשיך קדימה, ואם הצעד אחורה מרגיש טבעי, נסוג. כאשר אנו פועלים מתוך רגשות כמו ציפייה, כעס או חמלה, זה לא מצב של אין-מחשבה, וההחלטות שנעשו אז עשויות להיות שגויות. עלינו להבין מה זו אינטואיציה ומה לא על ידי חוויות רבות במצבים דומים, ולהעריך את ההחלטות שקדמו לאינטואיציה ואלו שלא היו כאלה. ככל שנשנן זאת, נבין יותר טוב מהי אינטואיציה אמיתית.
האבחנה בין אינטואיציה להטעיה דקיקה מאוד.
כאשר אנחנו פועלים לפי תחושת התודעה הפנימית, ומניחים לדברים להתפתח באופן טבעי, אנחנו עשויים להתחיל ליצור משהו חדש או להתחיל משהו חדש, בלי לדעת למה בדיוק. אחרי כמה פעמים כאלה, ייתכן שנראה את הכיוון הכללי של החיים ונתחיל להבין שזו הכנה למשהו שיבוא. כאשר אנחנו במצב של אין-מחשבה, הדרך הנכונה תתבהר באופן טבעי. כשזה הופך לדפוס רגיל, לא נפעל מתוך תשוקות, והחיים יראו כמו דרך ישרה, מונחים על ידי אינטואיציה. כך, התודעה משתמשת באדם דרך אינטואיציה, ואדם חי מעבר לאגו, כתודעה.
כאשר אנחנו שקטים ומביטים על החיים, נראה שכל דבר קטן שקורה בחיים, קורה כפי שהיה צריך לקרות. בשלב שבו לא נחשוב כך, זה ייראה לנו כטעות או מקרה.
במצב של אין-מחשבה, אין תחושת הבנה. כאשר אנו חושבים, יש תחושה של הבנה או חוסר הבנה. כאשר אנחנו חושבים, המחשבה נוטה להפלות בין טוב ורע, יש או אין, אהבה ושנאה. בתודעה נפתחת היקום המוחשי, ובזמן שהאדם בתודעה, גם אם התודעה לא נחשבת לחומר, היא כוללת את כל היקום החומרי. בתודעה אין טוב ורע, אבל היא כוללת את שניהם. כאשר אנו מביטים מנקודת המבט הזאת, חיים בתודעה אין להם משמעות או מטרה, אבל גם זאת כלולה. המשמעות והמטרה שייכות למחשבה. מהמחשבה, אנחנו מבינים שהמטרה היא שהאדם, השייך לאגו, יחזור למקום של התודעה. ובתודעה, החזרה היא פשוטה ומתרחשת ללא סיבה.
כדי לעבוד על הימצאותה של התודעה, אחד מהגורמים יכול להיות ההתעוררות הטבעית ותחושת החקירה שמתחילה להתעורר. ישנם גם מקרים בהם אירועים מפתיעים וקשים מתרחשים. זה יכול להיות ייאוש, או סבל שנגרם מאובדן דבר חשוב. אם נתקלים בכאב אדיר ובלתי צפוי במהלך החיים, ניתן להבין מאוחר יותר שזה היה תמריץ להכיר בתודעה היסודית. מחלה היא אות סיכון שהגוף שולח, ומזמינה את האדם לבחון מחדש את אורח חייו. כך גם סבל החיים, והחשיבה שגורמת לו, הם רגעים שיכולים לעורר אותנו ולהביא אותנו להכרה בתודעה האמיתית שלנו.
כאשר אדם חווה סבל ממושך, מגיעה נקודה בה הוא מתעורר לשנאה לסבל. ברגע הזה, הכרת המושג אין-מחשבה יכולה למנוע ממנו לחזור לאחור.
הסבל שמגיע כתוצאה מאירועים רודפים גרועים, יכול להיות אתגר אדיר שמוביל להכרה אין-מחשבה.
כאשר אדם פועל מתוך תודעה ועובד בכנות על המושג אין-מחשבה, לעיתים יכולים להתרחש שינויים גופניים. למשל דפיקות לב מואצות, התעלפות, או תחושות לא מוסברות של חולי. כאשר פונים לרופאים, לפעמים לא ניתן למצוא סיבה ברורה לכך. ברגעים אלו, תחושת החרדה עשויה להיווצר, אך אם נשמור על קור רוח ונצפה בזה מתוך אובייקטיביות, נוכל לשמור על אין-מחשבה. הזמן הזה משתנה מאדם לאדם. ההתמדה בשמירה על אין-מחשבה הופכת את המצב למצב רגיל יותר. זהו שלב לפני שהמצב הופך להרגל. החרדה לגוף נובעת מהתפיסה השגויה והעקשנות בהגדרת העצמי כגוף. עלינו להכיר בכך.
כאשר אין-מחשבה הופכת להרגל, פעולות ודיבורים מתאימים למצב באופן אינסטינקטיבי, ללא רצון או תשוקות של האגו. פעולה זו היא פעולה שמבוססת על התאמה עם המצב הקיים. התודעה היא זו שמניעה את האדם, או התודעה פועלת דרכו. כלומר, פעולות אינן נגרמות מתוך תשוקות האגו, אלא מתקיימות מתוך אינטואיציה המתואמת עם המצב הנוכחי. התודעה שמניעה את האדם היא גם עבודה למען טובת הכלל.
להימצא בתודעה הוא מהות, אינטואיציה והבנה. לכן, כאשר אנו שוהים במצב של אין-מחשבה, אנו מתחילים להבחין בפרטים רבים. כולל תובנות על חוקי העולם. לא מדובר בהבנה של מגמות חולפות, אלא בהבנה של חוקים קבועים בעולם. זה מעניק חכמה לאדם. ככל שמגביר הזמן שבו אדם נמצא בתודעה, כך מתפוגגות ההשתעשעויות והדעות הקדומות, תכונות שמפריעות לראייה מעמיקה. התבוננות זו הופכת את האדם לחכם יותר. לעומת זאת, אם אדם מעביר זמן רב בצפייה בטלוויזיה או בטלפון הנייד, הוא מפסיק להיות בתודעה ונעדר מחשיבה עמוקה והבנה.
המהפכות החיצוניות משתנות כל הזמן, אך התודעה היסודית נשארת תמיד יציבה ולא משתנה.
המודעות היא הדבר היחיד, והיקום החומרי וגם העולם שלאחר המוות אינם מהותיים אלא חלום זמני. זה חשוב עבור האגו.
המודעות שאין בה מחשבה איננה זכרית ולא נקבית, אלא כוללת את שניהם.
המודעות חווה ניתוק מהמחשבה של האגו, ומאוחר יותר היא שבתה את המודעות שלה וחוזרת אליה. בהבנה כזו, התפתחות האדם שהחלה לפני כ-6 מיליון שנה מהקופים, נראית כבלתי נמנעת. לקופים אין את כושר החשיבה או ההבנה של האדם, אך לאחר ההבדלה, המוח של האדם התפתח, כושר החשיבה גדל, והאגו, שהיה בהתחלה חלש יחסית, התגבר. עם התפתחות הכישורים לחשוב על מזימות רעות, התפתח גם היכולת להבין רגשות כמו אהבה. בין כל בעלי החיים על פני כדור הארץ, האדם, בעל כושר החשיבה, הבין את האגו, ולכן קרוב יותר לחזור אל המודעות מאשר כל יצור אחר. כלומר, היווצרות של יצור שמסוגל לחשוב ולהבין את המודעות היא חלק בלתי נפרד מהתפתחות החיים.
המודעות קשורה לאינטואיציה. האינטואיציה מגיעה ממודעות, במיוחד כאשר יש אין-מחשבה. בני האדם יכולים לשים לב לאינטואיציה. האינטואיציה מתואמת עם הכלל. מנגד, המחשבות של האגו מפריעות לה. לצמחים ולבעלי חיים אין כושר חשיבה, אך יש להם מודעות. כלומר, הם מצויים במודעות, והאינטואיציה תמיד זורמת בתוכם. לכן, בעלי החיים הללו פועלים לפי האינטואיציה, תנועותיהם מתואמות, והמערכת האקולוגית המורכבת נשארת מאוזנת באופן טבעי ומשתלבת עם הכלל.
המודעות אינה מגלה הבעות פנים ואינה משיבה. היא מניעה את האדם דרך האינטואיציה, שהיא דבר חסר צורת, או דרך אירועים. האדם מפרש את אלו במוחו ומביעם דרך גופו.
יש אומנים וספורטאים שאומרים: "הגוף נע באופן טבעי, ולכן הצלחנו להגיע לתוצאה המרשימה הזו". זה משום שהמודעות משתמשת באותו אדם. הרעיון הגיע כתחושת אינטואיציה.
המצב שנקרא "הזון" או "הזרימה" בספורט הוא מצב של חיות מוחלטת במודעות, כאשר יש אין-מחשבה. ולכן, כל מחשבה שלילית או פחד נעלמת, והפעולה מתבצעת באיכות גבוהה, מונעת על ידי אינטואיציה.
גם ילדים שמתחילים ללמוד ספורט בגיל צעיר, יש כאלה שנבחרים מאוחר יותר לייצג את המחוזות או אזורים גדולים יותר בזכות כשרונם, ובעלי יכולת תנועה ושיפוט שהיא כבר מעודנת מראש. בגיל 13 בערך, הם מתחילים לבצע תנועות כמו מבוגרים. כלומר, אינטואיציה היא משהו מעודן, וככל שמיומנויות הגוף לשעתוק אותה יושגו בצורה חוזרת ונשנית, איכות הביטוי שלה משתפרת. האינטואיציה מגיעה מתוך המודעות. כלומר, העידון הוא התגלמות המודעות עצמה. אם נחשוב על זה כך, תנועת הדגים שנשארים בקבוצה, או תנועת להקה של ציפורים שעפות בצורה של V, גם יש בה מימד פרקטי של חיסכון באנרגיה וגם מימד של יופי. בעלי חיים שמעולם לא חשבו מבצעים תנועות מעודנות באינטואיציה, ולדעתם, אלו פשוט פעולות רגילות. לעומת זאת, אם נביט בזה דרך מחשבת האדם, זה יתפס כהרמוניה ויופי.
הרמוניה ותנועות באיכות גבוהה הן תוצאה טבעית של מעקב אחרי אינטואיציה. לא ניתן ליצור אותן דרך מחשבות של אגו.
0 コメント