פרק 5 חינוך 2 / חברה בת-קיימא כפר פראוט מהדורה שנייה

 

○מהרכיב המרכזי

כשהתעסקות ביצירת מוצר, לרוב יהיה מטרה מסוימת להפקת המוצר, ואם מתחילים עם רכיב הליבה, יהיה יותר קל להפיק מוצר הרמוני וללא בזבוזים. רכיב הליבה הוא האלמנט שמסביבו המוצר נבנה, והוא האלמנט שיש לו את ההשפעה הגדולה ביותר בין יתר הרכיבים של המוצר.

לדוגמה, אתר חיפוש באינטרנט, איכות תוצאות החיפוש היא הרכיב המרכזי, ולכן פונקציית החיפוש היא רכיב הליבה. אם רוצים ליצור מכונית מהירה, המנוע הוא הרכיב המרכזי הראשון, ולאחריו הצורה. אם רוצים ליצור כיסא נוח, הצורה והחומרים בחלקים המגיעים במגע עם הגוף יהיו רכיבי הליבה. במקרה של בישול, רוב הזמן, הטעם הוא הרכיב המרכזי הראשון, אחריו עיצוב המנה, ולאחר מכן הכלים.

לסיים את רכיב הליבה באיזשהו אופן משמעו לסיים את רוב המוצר, ולכן יתר הרכיבים יתואמו לרכיב הליבה. יתרה מכך, איכות המוצר תהיה ברורה כבר לפני סיום העבודה, והזמן הדרוש להשלמת העבודה יהיה ברור יותר, כך שניתן לשמור על ריכוז. בנוסף, אם מדובר בעבודה קבוצתית, זה גם עוזר לשמור על מוטיבציה בצוות.

לדוגמה, כשעורכים ניקוי יסודי, ראשית מזיזים רהיטים גדולים ואחר כך מנקים את הפינות. בכך, רוב העבודה תושלם ואז נשאר רק לנקות את החלקים הקטנים. בנוסף, ניתן לחשב זמן סיום באופן כלשהו, ולכן קל לשמור על ריכוז.

○גובה המודעות

כשיש לאדם עבודה שמרגיש שהוא נועד אליה או שהעבודה מתאימה לו, אם נתבונן בהשקפתו ובגישה שלו, נוכל להבין באיזה רמת מודעות עלינו להיות כדי להשיג את התוצאה האיכותית ביותר. מודעות גבוהה היא כאשר אדם תמיד חושב, הוא טהור, מונע בכוונה, בעל אינטואיציה טובה, ורמת ריכוזו, התמדה, יכולת תצפית ויכולת ביצוע גבוהות.

החיים של אדם עם עבודה כזו הם בדרך כלל מאורגנים ומסודרים, והוא מתנהל באופן משמעתי. אנשים אחרים עשויים לראות בו אדם שעובד קשה, אך מבחינתו זו הדרך הטובה ביותר להוציא תוצאות טובות, והיא גם מובילה להתפתחות, ולכן הוא מרגיש סיפוק. כלומר, במקום לראות בכך מאמץ, זהו דבר טבעי בשבילו, הוא פועל ביוזמתו ובאופן פרואקטיבי, והחיים שלו מלאים ומספקים. זהו צעד שניתן לנקוט רק כאשר עוסקים בעבודת הייעוד, והוא חי את העבודה הזו לאורך כל היום, אף בזמן הפסקות זה נמצא במחשבותיו, וכל תוכניותיו נקבעות סביב העבודה הזו.

למעשה, ניתן להבין אם הדברים שבהם אנו עוסקים כיום יתפתחו להיות הטובים ביותר, אם נבחן את הדרך בה אנו פועלים כעת. אם ברוב שעות היום היום אנחנו משקיעים את זמננו בהנאה ובעניין עצמאי, פועלים עם מטרה, ומרגישים שיפור כלשהו ביחס ליום אתמול, אז בעוד שלוש שנים נהפוך לאנשים בעלי ביטוי עצמאי. ואם כבר עוסקים בכך במשך שלוש שנים, אנחנו כבר מומחים בתחום.

כדי לחשוב על הבדל ברמות המודעות, נוכל לקחת לדוגמה את מקום העבודה. לדוגמה, עבודה חלקית בדרך כלל יש לה מודעות נמוכה יותר לעומת עובדים במשרה מלאה. עובדי עבודה חלקית בדרך כלל לא ניגשים לעבודה מתוך מניע של תחושת שליחות, אלא בעיקר למטרת הכנסה נוספת, ולכן הזמן שהם מקדישים לעבודתם הוא מוגבל. בזמן שהם לא בעבודה, הם לא חושבים עליה כמעט בכלל. מצד שני, עובדים במשרה מלאה בדרך כלל מקדישים את רוב זמנם לעבודה, אך פעמים רבות גם הם עושים זאת במטרה להרוויח כסף למחיה. מכיוון שהשעות נקבעות על ידי החברה, זה לא נובע מתוך יוזמה אישית, ומנקודת מבט של אנשים שמרגישים שזה הייעוד או המקצוע המתאים להם, המודעות והמעורבות שלהם בעבודה לא בהכרח גבוהה.

מנגד, המנהלים בעבודה, שהם בעלי מעמד גבוה יותר, לרוב נוטים להיות עם מודעות גבוהה יותר לעבודה שלהם. עקב כך הם יכולים לשים לב לפרטים הקטנים שיכולים להחמיץ עובדים אחרים. במקרים מסוימים, מנכ"לים ומייסדים של חברות לרוב חווים את העבודה כייעוד או מקצוע המתאים להם, ומקדישים את כל חייהם לעבודה. הם חושבים על העבודה גם במהלך הפסקות, לאחר שעות העבודה ובסופי השבוע, והם מוצאים הנאה בעבודה עצמה יותר מאשר במנוחה.

במערכת החברתית בה אנו חיים, לרוב קשה למצוא אנשים שעוסקים במקצוע שמתאים להם באמת, ולכן רמות המודעות נמוכות יותר באופן כללי. כשיש הבדל ברמות המודעות בין אנשים, זה מתבטא גם בצורה שבה הם מתמקדים בעבודה, בניהול הזמן ובאופי השיחות ביניהם, כך שלפעמים קשה לעובדים ברמות מודעות שונות לעבוד יחד באותו צוות. 

ההבדלים במודעות האלה נובעים מהתאמה או חוסר התאמה של המשימות עם האדם, ואם המשימה לא מתאימה לאדם, המודעות תהיה נמוכה. מצד שני, כשאנשים עוסקים במה שמתאים להם, הם מגלים מעורבות גבוהה יותר. דוגמה לכך ניתן למצוא גם בבית הספר, כשסטודנט יכול להצליח בתחום מסוים כמו אמנות או ספורט, גם אם הוא לא מצליח במתמטיקה או מקצועות אחרים. לעיתים תלמידים ללא תחום בו הם מצליחים עשויים לפתח תחושות של נחיתות במהלך לימודיהם, דבר שיכול להוביל להתנהלות לא פרואקטיבית לאורך זמן.

כשהאדם עוסק בתחום שמדויק לו, המודעות עולה באופן טבעי, הוא מגלה הרבה יותר מוטיבציה לפעול ויכולת להצטיין בתחום זה. באופן כללי, התוצאות יהיו טובות יותר כשהאדם עובד מתוך מודעות גבוהה, ולכן אם רוצים שהפעולה תביא לתוצאות טובות יותר, חשוב לעסוק בתחום שמתאים לנו באופן טבעי. הרבה פעמים ניתן למצוא את הרמזים לכך בתחביבים של האדם.

○התחייבות קיצונית

ישנם אנשים בעולם שיש להם ראיית עולם עמוקה, שיכולים לנתח דברים מנקודת מבט שמרבית האנשים אינם רואים. בדרך כלל, אנשים כאלה הם בעלי יכולת רבה, אך מה שמשותף להם הוא שהם עברו חוויות קיצוניות. זה מה שגורם להם לראות את הדברים בצורה יותר עמוקה. אנשים העוסקים בנושאים שאינם קשורים לייעוד או למקצוע המתאים להם, ייתמודדו עם אתגרים ברמות בינוניות: תשוקה בינונית, ריכוז בינוני וזמן בינוני. כתוצאה מכך, הם יחוו מעט קושי ומעט שמחה. לכן, הניסיון שלהם יהיה רדוד יותר, והם לא ייהנו מהזדמנויות לצפות או להבין לעומק את הדברים. במונחים של חברה, זה יהיה כמו עובדים רגילים. 

בעלי ראייה עמוקה או בעלי יכולת, יש להם ניסיון קיצוני ומסעיר. הם קוראים המון ספרים, יוצרים המון יצירות, מתרגלים שעות רבות, צופים שעות רבות, חושבים שעות רבות, עובדים שעות רבות, משווקים עשרות רבות של אנשים – הם מקדישים זמן אדיר לדברים אחדים, עד כדי כך שהם יכולים להיחשב למחלה. לכן, הם עברו חוויות קשות מאוד, אבל גם רכשו הרבה מאוד. הם מכירים את קיצוניות הדברים. אפשר לומר שהם מבינים את הגבולות של מה שניתן להשיג ביום אחד, ומבינים את כל מה שבין אפס לאותו קצה. לכן, הם יכולים לראות את הדברים שמעבר לעיניים של אחרים, את העומק, את הדרגה שאליה ניתן להגיע אם נשקיע את כל הזמן הזה, את הריכוז הזה. במונחים של חברה, זה יהיה כמו המייסדים.

כשאנשים מספרים על חוויותיהם, הם מביאים איתם כוח רב למילים. לכן, השיחות שלהם מושכות יותר, והאמירות שלהם מקבלות משקל. לדוגמה, אנשים עם ניסיון קיצוני, בעלי יכולת, מספרים סיפור מעניין, בעוד שסיפורים של אנשים עם ניסיון ממוצע יהיו חסרי עומק.

אנשים שמעולם לא עבדו בצורה קיצונית, אם יראו את הקרובים להם או את ילדיהם עוסקים בעבודה קיצונית, עלולים להרגיש דאגה ולנסות להפסיק את ההתנסות הזאת. עבודה קיצונית עשויה להזיק לבריאות. אך אם נביט על זה מנקודת מבט אחרת, אלו שלבים הכרחיים בדרך להפוך לאדם בעל יכולת.

כאשר אדם עוסק במשהו קיצוני, הוא מאבד איזון. עם זאת, לאחר תקופה מסוימת, הוא מתחיל להבין את הקטגוריות. אז הוא מצליח להשאיר רק את החלקים היעילים של הדבר הקיצוני ומצליח לשמור על איזון עם המקומות שבהם הוא מקל.

התחייבות קיצונית אפשרית עבור כל אדם. עם זאת, יש לכך תנאים - זה קורה רק כאשר אדם עוסק בתחום שהוא יכול להיכנס אליו באופן מוחלט או עוסק בעבודתו המיועדת או המתאימה לו. אם הוא מוצא את זה, הוא יקדיש לכך הרבה זמן באופן טבעי ויתפתח לאדם מיומן.

כאשר מתחילים כמתחילים, יש לחפש יותר כמות מאשר איכות. כשצוברים ידע והכישורים משתפרים, מתחילים לראות את התמונה הכוללת ואז, לאור זאת, עובר המיקוד מאיכות לכמות.

○קריאה קדימה, כוח מניע, נימוס

יש אלמנט משותף בין מנהיגים ארגוניים, בעלי עסקים, ספורטאים ועוד, אנשים שמצליחים בעולם התחרותי. האלמנט הזה הוא יכולת גבוהה של "קריאה קדימה" ו"יכולת דחיפה". למשל, ישנם מנהיגי עסקים שמנבאים כי המוצר הזה יהיה המוצר המרכזי בעידן הקרוב. לאחר מכן, הם צריכים לפתח את המוצר ולהפוך אותו למציאות, וגם לאסוף את הצוות המתאים לכך. ספורטאים, לדוגמה, בזמן קרב איגרוף, השניים המשתתפים תמיד מזיזים את גופם או מכניסים אגרופים קטנים כדי לבדוק את היריב, כלומר הם מנבאים את הצעד הבא. ואז הם מפעילים לחץ (יכולת דחיפה) ומנסים לתקוף מכיוון הבטן או הסנטר. שחקני כדורגל שמתבלטים בדוריבל, נחשבים למיומנים. אך לפני שהם מבצעים את הדוריבל הם מבצעים את אותם צעדים כמו באיגרוף – הם מזיזים את גופם או מבצעים מהלכים מטעה כדי למצוא את הרגע הנכון. כלומר הם עושים קריאה קדימה ואז דוחפים. גם בהגנה, אם היריב מבצע דוריבל, השחקן ההגנתי עושה קריאה קדימה ויוצא לנסות לקחת את הכדור. אם רגלו של השחקן מהירה, אך הוא מפסיד בקריאה קדימה, הוא יפסיד את הקרב. אבל אם הוא מאט את רגליו, אך מבצע קריאה קדימה נכונה, הוא ייקח את הכדור. עיקרון זה נכון גם עבור ספורט אחרים. מאמנים גם הם מנבאים את היריבים ואת השפעת האימונים, ומיישמים את זה באימון של השחקנים.

כל אדם או ארגון שמצליח, ברוב המקרים, מתחיל לנצח על ידי קריאה קדימה ובו בזמן יש לו גם כוח דחיפה (יכולת ביצוע). קריאה קדימה היא יתרון לאנשים בעלי מהירות חשיבה גבוהה, ולכן הם פועלים בצורה רפלקסיבית, יש להם אינטואיציה טובה, רעיונות מבריקים והם מנצחים במצבים תחרותיים, שולטם במשחק. מצד שני, אנשים שאין להם יתרון, חווים ספקות ודאגות, לא מצליחים לפתח אינטואיציה ואינם מצליחים למצוא דרך לפרוץ קדימה. כדי לשפר את יכולת הקריאה קדימה, הדרך אחת היא להשיג חוויות הצלחה וידע. דרך נוספת היא להעמיס על המוח באימונים שמבצעים יותר מהרגיל. דוגמאות לעומס על המוח כוללות את הדברים הבאים.

- לקרוא המון ספרים בזמן קצר מאוד. כך היכולת של המוח להתמודד עם מידע עולה, והחשיבה הופכת למהירה יותר.

- להמשיך לחשוב כל הזמן. עיסוק במשהו שאוהבים הוא המפתח להמשכיות ארוכה.

- בספורט קבוצתי, כאשר שחקן התקפה מחזיק בכדור, שני שחקני הגנה לפחות מנסים לקחת אותו. במשחק רגיל יש שחקן אחד ששומר על כל שחקן התקפה, ולכן יש צורך במהירות מחשבה ובמהירות קבלת החלטות של שניים לפחות, מה שמגביר את יכולת הקריאה קדימה.

- לבצע יותר משני תנועות בו-זמנית ולהגביר את יכולת המוח. לדוגמה, ריצה תוך כדי משחק בכדורים או ג'אגלינג, להציב שאלות או לבצע משימות ברגליים.

- בכדורגל, למשל, במשחק פנימי עם חוק אחד-נגיעה, על השחקנים לנחש את מהלך המשחק הבא ולהגיב אליו מיידית, אחרת לא יוכלו למסור. כך הופכת קריאה קדימה להרגל. בנוסף, ישנם תרגילים בהם מחלקים את השחקנים לשתי קבוצות בעזרת סרטים בצבעים שונים ומחייבים כל שחקן לא למסור או להחזיר כדור לאותו צבע. אפילו במהלך המשחק, המאמן יכול לשנות את הצבעים של הקבוצות כדי להקשות על קבלת ההחלטות, והכל מתוך כוונה להעמיס על מהירות ההבנה וההחלטות.

  

  כדי להעמיס על המוח, יש לבצע יותר ממשימה אחת בו-זמנית. כך עולה מהירות החשיבה, הקיבולת והמהירות בקבלת החלטות. ככל שיכולת הקריאה קדימה גבוהה יותר, התוצאות טובות יותר. גם אצל אנשים וגם אצל ארגונים, כל אחד מקבל את מקומו על פי היכולת הזו, והאנשים עם היכולת לקרוא קדימה נמצאים בקבוצות הגבוהות ביותר. אם לשני היריבים יש את אותה רמת קריאה קדימה, ישנם פרמטרים אחרים, כמו יכולת פיזית, שיכולים להכריע.

  כאשר יש קריאה קדימה ויכולת דחיפה גבוהות, התוצאות מגיעות. אבל אם נוסף על כך יש גם אדיבות (נימוס ומידות טובות), זה הופך לאידיאלי. כל אחד מעדיף אדם שהוא אדיב, אכפתי, יודע לברך ולהודות ומסוגל לשתף פעולה עם חברי הקבוצה. אדם חסר נימוס ייתקל בשנאה ויפספס הרבה הזדמנויות. למרות זאת, אם יש לו כישורים, הוא יוכל להגיע לתוצאות, אך עלול להחמיץ הרבה הזדמנויות טובות. כאשר אדם אדיב הוא המנהיג, נוצר בתוך הקבוצה קשרים טובים, והמכובדות ההדדית יוצרת קבוצה מאוחדת. לעומת זאת, כאשר אדם שיודע לבצע אבל חסר נימוס הופך למנהיג, הקבוצה תסבול מאווירה לא נוחה, ותחסר רוח עזרה הדדית.

○חווית הצלחה

כאשר מתחילים להשיג תוצאות בתחום שבו עוסקים, המיומנות משתפרת, המספרים תומכים בכך, והשגת הצלחה מביאה לתשומת לב, ההסכמה של הסובלים מהסביבה, ומכאן גם עולה תחושת הסיפוק והביטחון העצמי.

חווית הצלחה גדולה היא גם חוויה שבה לומדים את התהליך שמוביל להצלחה, והיא הופכת לאוצר גדול בחיים ולביטחון עצמי. לאחר מכן, כאשר עוסקים במשהו חדש, קל יותר להוציא תוצאות כי כבר יש ניסיון של הצלחה. יש ביטחון פנימי והבנה שהמאמץ מוביל לתוצאה, ולכן ניתן לדמיין את התהליך של הצלחה בתהליך החדש.

עם זאת, גם אחרי חווית הצלחה גדולה, לא מרגישים שזהו יעד החיים. יש הרבה אלמנטים שגורמים להרגשה טובה, אך הסבל לא נעלם. אך מתוך חווית ההצלחה, ניתן ללמוד שאין יעד חיים מוחלט. ואז, מה שנותר לחשוב עליו הוא: מהי מטרת החיים? זאת, כפי שהוזכר קודם, נמצאת ב-אין-מחשבה, שבין שני הקטבים של אושר וסבל. שם נמצאת המצב השלו, שאינו קשור לאף דבר, לא לכאב ולא לדחף. האגו האנושי תמיד שואף להשיג משהו, וכשאנו לא שמים לב, הישג הופך למטרה של החיים.

○המשכיות, שעמום, שינוי

לעיתים קרובות סבורים שכשלא מצליחים להימשך למשהו זהו חולשה של רצון, אך כל אחד מתקשה להמשיך עם דבר שאין לו עניין בו. קל להרים טלפון לכל אחד מהמין השני שמעניין אותנו, אך קשה לעשות זאת עם מישהו שאינו מעניין אותנו. אם איננו מצליחים להימשך למשהו, עלינו להבין שזו לא הייתה ההתאמה הנכונה עבורנו, ופשוט להמשיך הלאה. סקרנות תוביל אותנו לגילוי של קריירה או תפקיד מתאים, ולאחר מכן נגיע לשלב השעמום.

אם נמשיך לעשות משהו, בדרך כלל נשתעמם ממנו. פרק הזמן עד שמגיעים לשעמום משתנה מאדם לאדם, יש כאלה שמתעייפים תוך שלושה ימים ואחרים שלא משתעממים גם אחרי חיים שלמים. כל אחד שואף למטרות שונות ודברים שהוא רוצה להשיג, ולכן הזמן שייקח לו להשתעמם משתנה. כאשר אדם משאיר דבר מסוים לאחר תקופה ארוכה, זה לא בהכרח בגלל שהוא לא אוהב אותו, אלא פשוט משום שפעולתו הפכה לנכונה במידה מתונה, בדיוק כמו חוגים שעשינו בתיכון ושהפכו למתונים יותר לאחר סיום הלימודים. בני אדם תמיד משתנים ותחומי העניין שלהם משתנים, לכן אם נשאר במקום אחד, העולם מסביב ימשיך להשתנות ויתכן שנישאר מאחור. חוסר היכולת להימשך למשהו, השעמום והשתנות תחומי העניין הם תופעות טבעיות, ואין טעם להיתקע. צריך להיות מודע לשינוי ולהתמקד במה שמעניין אותנו עכשיו, ולהיות פתוחים לשינוי. בסופו של דבר, ההכרה בשינוי תביא לתוצאה טובה יותר.

○על מכשירים דיגיטליים

החינוך והמכשירים הדיגיטליים קשורים קשר הדוק, אך לשימוש בטלפונים ניידים, מחשבים וטלוויזיה יש גם יתרונות וגם חסרונות, לילדים ולמבוגרים כאחד. ההורים והילדים צריכים ללמוד את זה ולדבר על דרכי השימוש.

【יתרונות השימוש】

- איסוף מידע קל

- קשר מיידי

- התרגלות למכשירים דיגיטליים מגיל צעיר

【חסרונות השימוש】

- צפייה בסרטונים או רשתות חברתיות לצורכי בידור עלולה לגרום לכך שהמוח לא יקבל את הזמן הדרוש למנוחה, דבר שמוביל לעומס יתר במוח, ולא מאפשר לו להתפתח, מה שמוביל לירידה בכושר המוחי. אישיות וכישורים קשורים קשר הדוק לכמות ההתפתחות המוחית, ויכולים להוביל לחוסר אמפתיה, חוסר הבנה, חוסר משמעת עצמית, חוסר תכנון ועוד.

- קל להתמכר למשחקים או רשתות חברתיות.

- אפילו כאשר המכשיר כבוי, אם הטלפון הנייד נמצא במיקום גלוי, זה מפריע לריכוז ב-100% בעבודות או בלימודים, דבר שגורם להשפעות שליליות על התוצאה ומפחית את יכולת הלמידה.

- צפייה במסך קטן לאורך זמן גורמת לעייפות בעיניים ובגוף.

- בריונות באינטרנט יכולה להתרחש אצל ילדים ומבוגרים בעלי אמפתיה נמוכה.

בהתבסס על הדברים הללו, הפלאוטווילג' ממליץ על ההרגלים הבאים.

- ההורים והילדים צריכים לדעת שלמוח יש צורך בזמן של אין-מחשבה כדי לארגן את המידע שהוא קולט. אם לא יהיה זמן כזה, המוח יעמוד בעומס יתר, ההתפתחות תעצר והפונקציות המוחיות ירדו.

- מעבר ללימודים עצמיים ולעשיית יצירות, השימוש בטלפון הנייד, מחשב וטלוויזיה לצורכי בידור מומלץ להיות מוגבל לשעה ביום. במיוחד צפייה בסרטונים, רשתות חברתיות ומשחקים.

- בזמן עבודה ולימודים, אם הטלפון הנייד נמצא קרוב, זה מקשה על הריכוז, ולכן יש להניח אותו במקום שאינו גלוי.

אלכוהול, אם נצרך במידה, יכול להיות מהנה. גם קשרים בין-אישיים, אם נשמרת ביניהם מרחק בריא, יכולים להימשך בקיום של כבוד ומדד. גם טלפון נייד ואינטרנט, אם נעשה בהם שימוש במידה, יכולים להיות נוחים ומהנים. הבעיה מתחילה כאשר השימוש הופך לתלות מופרזת.

○ללמוד איך ללמוד

תהליך ההתפתחות הוא זהה בכל תחום, ולסיכום קצר, הוא מתמצה ב"סקרנות, תרגול ומיומנות, חזרה ארוכה". אם נפרט יותר, זה נראה כך:

1. סקרנות

תמיד להסתמך על הסקרנות. סקרנות היא אינטואיטיבית, והדרך הטובה ביותר ללמוד היא ללכת בעקבות הסקרנות ולתת להתפתחות להתרחש. כשעוקבים אחרי הסקרנות, הלמידה הופכת להיות אוטונומית, וקל יותר לשמור על מוטיבציה.

2. תרגול ומיומנויות וידע פשוטים שחוזרים על עצמם

בחרו טכניקות וידע פשוטים שנעשה בהם שימוש בתרגול, ותרגלו כל אחד מהם 30 דקות ביום למשך שבוע. הגוף יתחיל לזכור את זה. בשלב הזה, יש לחלק את הטכניקות וההיבטים של האנשים המיומנים ל-3-5 שלבים, ולהמחיש אותם בצורה ברורה. בהתחלה, תחקו את הפעולות לאט, ובאמצע הדרך, חקו באותו הקצב. אחרי חודש בערך, סינפסות נוספות ייווצרו, ואם תלמדו 3 טכניקות פשוטות, תתחילו להבין את הדרך בה רוכשים מיומנות. גם אם תשלבו את הטכניקות הללו, תוכלו ליצור טכניקות משולבות וליישם אותן בתרגול. גם כשמדובר בידע, במקום רק לנסות לזכור אותו, השתדלו שתקיימו חזרה ותרגול באמצעות החשיפה וההאזנה בחיי היום-יום, כך שהידע ייהפך למוכר. כשאתם חוזרים על תרגול, גם הרמזים שיכולים להוביל לצמיחה הבאה יתחילו להופיע. אם תחזרו על כך, גם כושר האנליזה יתחזק, וכשתעבדו על נושאים אחרים, תסגלו את היכולת להבין אותם מהר, וכך תגדל היכולת שלכם לצמוח באופן עצמאי בכל תחום.

3. כמות התרגול ביום

ככל שמתרגלים יותר, מספר הסינפסות גדל והאיכות משתפרת. יותר מ-3 שעות ביום זה גבוה, 2 שעות זה בינוני, ופחות משעה זה נמוך. אם עושים את אותו תרגול כל יום, זה עלול להימאס, אז כדאי לשלב שינויים באותו תרגול טכניקות. לכן, המשיכו ללמוד ידע חדש מספרים, סרטונים, מאחרים, ותחשבו בעצמכם איך לשלב את זה בצורה יצירתית. ההתנסות והטעויות תורמות לפיתוח כוח החשיבה ותכנון, וכן תורמות לפיתוח ידע רחב יותר, ראייה רחבה יותר ושליטה עצמית.

4. שנה שלישית

אם תיישמו את הטכניקות והידע שלמדתם בתרגול, ותתחילו לתכנן את שגרת התרגול בעצמכם במשך 3 שנים, תפתחו גם את יכולת החשיבה וגם את היכולת המעשית, ותחלום את הדרך להצלחה וצמיחה. כתוצאה מכך, תרגישו תחושת הישג ומוטיבציה, והביטחון שלכם יגבר. כמו כן, כשההתחייבות נעשית עד כדי הגבלת הזמן של 24 שעות ביום, תגיעו לגבול שלכם, ותלמדו הרבה על הגבולות האנושיים. הכרת האנושות תעמיק, וכאשר אתם מרוצים בעצמכם, אנשים עם אגו חלש יותר ימצאו שמחה בתרומה לאחרים. אם במהלך תקופה זו לא תרגישו צמיחה או תפסידו ביטחון, כדאי להתחיל על ידי התבוננות זמן החזרה. ככל שזמן החזרה נמוך, הצמיחה תהיה גם היא קטנה. מי שמעוניין ומתרגל 3 שעות ביום באופן עקבי, יגביר את קצב הצמיחה שלו לעומת אנשים שלא מתרגלים בצורה כזו.

5. שנה עשירית  

אם מתרגלים על פי תכנון עצמי מעל 3 שעות ביום במשך 10 שנים, סך הכל יגיעו ל-10,000 שעות. גם אם תתרגלו 2 שעות ביום, יגיעו ל-7,000 שעות בסך הכל. במצב כזה, תגיעו לרמה גבוהה מאוד בתחום הזה. עם זאת, יש פער משמעותי ביכולת בין 10,000 שעות ל-7,000 שעות. אולם, היכולת להימשך עד לנקודה הזו קיימת כאשר זהו ייעוד או מקצוע מתאים, וכאשר יש לכם רצון חזק לפתח את עצמכם. בנוסף, כאשר מדובר בהצלחה חומרית, יש להבין שזה לאו דווקא המטרה הסופית בחיים. בשלב כזה, המפתח הוא להיות באין-מחשבה, לשחרר את הקשרויות, ולהיות רגועים. אם אדם יתאמן שעה ביום במשך 10 שנים, הוא יגיע ל-3,500 שעות בסך הכל. הפער בזמן התרגול יהיה כ-2.8 פעמים, ויהיה הבדל ברור ביכולת.

זו הדרך ללמוד שמתאימה לרוב תחומי החיים, כמו ספורט, אמנות ופעילויות אינטליגנטיות. גם אם התחום שונה, מי שמבצע את הפעולה הוא גוף האדם, ואם מבינים את הגוף האנושי, התהליך של הצמיחה יהיה משותף לכל תחום. בנוסף, הצורך בהדרכה מצטמצם מאוד, ובסיסית, 70% עד 100% מהתרגול מתבצע באופן עצמאי, כאשר מה שלא ברור ניתן ללמוד ממורים או לקבל מהם עצות. כך, כל אחד יכול לנתח את עצמו ולשפר את עצמו.

○דוגמה לחינוך 

הפיתוח של प्כפר פראוט מבוסס על העקרונות של אין-מחשבה, אינטואיציה, וחשיבה על טכניקות. על פי עקרונות אלה, ישנם גם בתי ספר שיכולים לשמש כהשראה. בית הספר סאדברי ואלי במאסצ'וסטס, ארצות הברית, מקבל ילדים בגילאי 4 עד 19.

הדוגמה הבולטת מבית הספר הזה היא כדלקמן.

- בבית ספר הזה, כל ילד יכול ללמוד רק את מה שהוא רוצה ללמוד, בעצמו.  

- בית הספר פשוט עונה על רצון הילדים. כל אחריות לפעילות של כל ילד נמצאת אצל הילד עצמו. הילד לוקח אחריות על תוצאות מעשיו, וזה מפתח את התחושה של אחריות עצמית.  

- המייסדים של בית הספר דואגים שהילדים לא יהיו חשופים לדברים שמפחידים אותם.  

- אין קביעת רמות ללימודים של מקצועות חובה.  

- הכיתה בבית הספר הזה מתייחסת להסכם בין לומדים ומלמדים. בין אם זה מתמטיקה, צרפתית, פיזיקה, איות, קרמיקה או כל דבר אחר, כאשר אחד או יותר מהילדים רוצים ללמוד משהו, אז מתחילים להקים כיתה. בהתחלה, הם ממציאים איך ללמוד את זה בעצמם. אם הם מצליחים ללמוד את זה בעצמם, אז הכיתה לא נדרשת, ויש רק למידה. הבעיה נוצרת כשילדים מבינים שהם לא יכולים ללמוד את זה לבד, ואז הם מחפשים מישהו שיכול ללמד אותם את מה שהם רוצים ללמוד. ברגע שהם מוצאים מורה שיכול לעזור להם, הם עושים הסכם עם אותו מורה והכיתה מתחילה.  

- כאשר עושים את ההסכם, המורה קובע מתי ייפגש עם התלמידים. זה יכול להיות בזמנים קבועים או בהסכמים גמישים, הכל תלוי. אם במהלך הלמידה המורה יחליט שהוא לא יכול להמשיך ללמד, הוא יכול להפסיק.  

- אחד הצעירים עשה הסכם עם אחד המבוגרים בבית הספר כדי ללמוד פיזיקה. אך אחרי שהוא התחיל לקרוא בספר הלימוד, הוא רק שאל שאלה אחת אחרי 5 חודשים, ואחר כך המשיך ללמוד בכוחות עצמו. הצעיר הפך מאוחר יותר למתמטיקאי.  

- דוגמת ילד שלומד חשבון. כשהילדים רצו ללמוד מתמטיקה, הם מצאו מורה בבית הספר שלימד אותם, והם למדו 30 דקות פעמיים בשבוע. הם סיימו את כל הקורס של המתמטיקה תוך 24 שבועות (6 חודשים). זהו תוכן שלוקח בדרך כלל 6 שנים ללמוד, אך הם למדו אותו בחצי שנה.  

- בבית ספר סאדברי ואלי יש ילדים שכותבים במשך שעות רבות כל יום, ציירים שמציירים כל הזמן, אמני קרמיקה שמסתובבים עם כיסאות הקדרות שלהם, שפים שמתמסרים לבישול, ספורטאים שמתרכזים בספורט, וילדים שמשמיעים טרומפט במשך 4 שעות כל יום.  

- בבית ספר סאדברי ואלי, אין חובה לקרוא ספרים עבור ילדים שלא יכולים לקרוא. אין מבוגרים שמפארים או משתמשים בפרסים כדי למשוך את הילדים לקרוא. עם זאת, אין כל בעיות של לקויות קריאה. אף ילד לא סיים את לימודיו כאנאלפבית או לא יודע לקרוא ולכתוב. בבית ספר זה, ילדים בני 8, 10 ולעיתים נדירות בני 12, עדיין לא יודעים לקרוא ולכתוב, אך עם הזמן הם לומדים לקרוא ולכתוב ומסוגלים להדביק את הקצב של ילדים שהיו מהירים יותר ללמוד.  

- בבית ספר זה אין חלוקה לפי גילאים, הילדים חופשיים ללמוד איך שהם רוצים. לעיתים קרובות, ילדים צעירים מלמדים ילדים גדולים מהם. כאשר קצב הלמידה שונה בין הילדים, הם עוזרים אחד לשני. אם הם לא עוזרים אחד לשני, כל הקבוצה תעכב את עצמה, כיוון שאין תחרות או רצון לקבל ציונים טובים, ולכן רוח השיתוף והעזרה הדדית מתפתחת.  

- הקבוצה המעורבת בגילאים מספקת יתרון בלמידה, כי דרך ההסבר של ילדים יותר פשוטה ונגישה מזו של מבוגרים. בנוסף, ההוראה מאפשרת להם לחוות תחושת הישג ואי-חפיפות, ולהתמודד עם בעיות בצורה בהירה ומהירה יותר.  

- ילד בן 12 טיפס על עץ בוק של 23 מטר בתוך הקמפוס, וזה היה מותר לו ללא התערבות מצד המבוגרים. יש גם סלעים ופלגים שיכולים להיראות מסוכנים, אך אין באמת סכנה אם לא מכניסים חוקים או מגבלות. הסיכון האמיתי נובע מהצבת חוקים שמגביל את הילדים. אם החוקים הופכים לאתגר, זה יכול ליצור מצב בו פריצת החוקים הופכת להיות יעד עיקרי, דבר שגורם להזנחת בטיחות. לפיכך, בבית הספר הזה החליטו לאפשר לילדים לפעול באופן חופשי, תוך לקיחת סיכון מסוים. הילדים נולדים עם אינסטינקטים להגנה עצמית, ולכן הם לא יבצעו פעולה שתפגע בעצמם.  

- התאונה הגדולה ביותר שהתרחשה בבית ספר סאדברי ואלי הייתה כאשר ילד בן 8 החליק ונפגע בכתפו.  

- לגבי סיכונים, יש מגבלה אחת בלבד, והיא ליד הבריכה. הבריכה או הביצה נחשבות לסיכון ציבורי, כיוון שלא ניתן לדעת את עומק המים רק על ידי התבוננות. אם מישהו טובע, זה עשוי להיות בלתי הפיך. לכן, כל התלמידים הסכימו פה אחד שלא לאפשר גישה לבריכה. אין fence סביב הבריכה.  

- בבית הספר סאדוורי ואלי, המבוגרים לא מנחים את הילדים, לא מחלקים אותם לקבוצות, ולא מספקים כל עזרה כמו בבתי ספר אחרים. הם אומרים לילדים לעשות הכל בעצמם. זה לא גישה של הזנחה שבה המבוגרים פשוט נסוגים ומשאירים את הדברים לטבע, ולא עושים דבר. הצוות של בית הספר, ההורים ושאר החברים צריכים להקפיד לא להפריע להתפתחות הטבעית של הילדים, כלומר יש צורך בשליטה עצמית מוחלטת כדי לא להנחות את זרם ההתפתחות של הילדים לכיוון אחר, או לבנות מכשולים לפניו.

○העקרונות החינוכיים של פְּכפר פראוט

בפְּכפר פראוט, כל תחום מבוצע בצורה עצמאית, כך שאם ילד לא יכול ללמוד או אין לו עבודה, הוא לא ייפול למצוקה כלכלית ויכול להמשיך לחיות. מכיוון שבפְּכפר פראוט אנו חיים בצורה אוטונומית, לא צריך כסף ואין חברות, אין גם צורך במערכת חינוך מסורתית או עבודה, ולכן לא קיימת משמעות לדיפלומות, תעסוקה או אבטלה.  

החינוך בחברה כזו חשוב להיות כזה שיאפשר לילדים ללמוד באופן עצמאי יותר. בתוך כך, הערכים המשותפים הם העקרונות של ניהול פְּכפר פראוט והחינוך המנוהל בו, אשר כוללים את הדברים הבאים:  

【הפנימיות של האדם】  

להיות בנוכחות של תודעה, לשחרר את האגו, ההשתוקקות והסבל, ולשמור על לב שקט.

【החיצוניות של האדם】  

למקם את כדור הארץ בתוך פְּכפר פראוט ולנהל את העירייה יחד עם כל התושבים. אין מלחמות, אין סכסוכים, אין נשק, אין כסף. אנו שומרים על הטבע והחיות, חיים בתוך הגבולות שהטבע יכול להתחדש בהם, ושומרים על חברה peaceful ומאוזנת.